כפירתו של קורח במשה רבינו
אמרו חז"ל (ירושלמי סנהדרין פרק חלק ה"א): "באותה שעה אמר קורח, אין תורה מן השמים, ולא משה נביא, ולא אהרון כהן גדול". וקשה, איך קורח כפר בנבואת משה רבינו, והרי הקב"ה הבטיחו לפני מעמד הר סיני: "הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם". וכתב הרמב"ם (איגרת תימן), שמי שכופר בתורה מן השמים ובנבואת משה רבינו, לא עמדו אבותיו על הר סיני. וא"כ קשה שהרי קורח ועדתו עמדו על הר סיני ובכל זאת כפרו ואמרו שמשה עשה הכל מעצמו ולא עפ"י ה' בנבואה!
ה'סטייפלר' ביאר, שמה שכתב הרמב"ם, שהמסתפק באמונתו אינו מזרע ישראל, אין זה אלא כשאין לאותו אדם סיבות אחרות להתבלבל באמונתו ולכפור. אבל אם ישתקע האדם בחטאים, כגון האוכל מאכלות אסורות או מתאווה למה שאסרה התורה, הרי אדם זה יתחיל לכפור כדי למלא את תאוותו, ואח"כ ישתקע בה יותר ויותר. על דברים אלו אין הבטחה של "וגם בך יאמינו לעולם", כי העולם הזה הוא עולם הבחירה, ואין דרך הרע סגורה בפני אף אדם, ואם רוצה להטמא, פותחין לו. כך היה אצל קורח (ועדתו), שמתוך שנפגע כבודו על שאינו נבחר לנשיאות, כעס על משה, וכדי להתנקם בו החל בכפירה, ומתוך כך נמשך.
הרה"ג ר' נסים דיין שליט"א, אמר עפ"י זה, שההבטחה של "וגם בך יאמינו לעולם", מדברת דווקא על מי שנמצא בעולם, אולם, "רבי אלעזר הקפר אומר, הקנאה והתאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם", וממילא, קורח שקינא והִתְאָוַה לכבוד, ויצא מן העולם, הוא אינו בכלל הבטחה זו.