אור ברסלב
ספר באר יעקב - אגדות השס הוויכוח עם המלאכים - [שבת פח:]

ספר באר יעקב - אגדות השס

הוויכוח עם המלאכים - [שבת פח:]

כפה עליהם הר כגיגית - [שבת פח.]

בשעה שעלה משה למרום, אמרו מלאכי השרת לפני הקב''ה: "רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו?" אמר להם: "לקבל תורה בא". אמרו לפניו: "חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש לִתנה לבשר ודם?! מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים" (תן אותה לנו בשמים). אמר לו הקב''ה למשה: "החזר להם תשובה!" אמר לפניו: "רבונו של עולם, מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם". אמר לו: "אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה" שנאמר: "מאחז פני כסא פרשז עליו עננו" ואמר ר' נחום, "מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו". אמר לפניו: "רבונו של עולם, תורה שאתה נותן לי, מה כתיב בה? "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", אמר להם: למצרים ירדתם?! לפרעה השתעבדתם?! תורה למה תהא לכם?! עוד מה כתיב בה? "לא תרצח", "לא תנאף", "לא תגנוב", קנאה יש ביניכם?! יצר הרע יש בכם?! מיד הודו לו להקב''ה שנאמר: "ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ", ואילו תנה הודך על השמים לא כתוב".

ונשאלת השאלה, על מה חשבו המלאכים כאשר התנגדו שהתורה תנתן לעם ישראל, וביקשו שתשאר אצלם בשמים?! והרי כל תכלית בריאת העולם היתה על מנת שעם ישראל יקבלו את התורה ויעסקו בה.

אפשר ליישב עפ"י מה שמובא בגמרא (ב"מ פו.) שהיתה מחלוקת בישיבה של מעלה, מה הדין בנגעים כאשר יש ספק. הקב"ה אמר שזה טהור, וכל בני הישיבה של מעלה אמרו שזה טמא. אמרו: "נשאל את רבה בר נחמני עם מי הצדק", משום שהיה בקי בדיני נגעים. רבה בר נחמני אמר: "טהור" ואח"כ נפטר מן העולם. יצאה בת קול ואמרה: "אשריך רבה בר נחמני שגופך טהור, ויצאה נשמתך בטהור".

ונשאלת השאלה, מדוע היו צריכים לשאול את רבה בר נחמני, מה הדין, והרי הקב"ה בכבודו ובעצמו אומר שזה טהור, ואיך שייך לחלוק עליו?!

אפשר ליישב עפ"י מעשה (ב"מ נט:) שנחלקו ר' אליעזר וחכמים לגבי תנור של חוליות, שהיה ר' אליעזר מטהר, וחכמים מטמאים. באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו. אמר להם: "אם הלכה כמותי - חרוב זה יוכיח". ומיד עץ החרוב נעקר ממקומו מאה אמה. אמרו לו: "אין מביאין ראיה מן החרוב". חזר ואמר להם: "אם הלכה כמותי - אמת המים תוכיח". ומיד חזרו המים לאחוריהם. אמרו לו: "אין מביאים ראיה מאמת המים". חזר ואמר להם: "אם הלכה כמותי - כותלי בית המדרש יוכיחו". מיד הטו כותלי בית המדרש ליפול. גער בהם רבי יהושע, ואמר להם: "אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה - אתם מה טיבכם?!" לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע, ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר, ועדיין מטים ועומדים. חזר ואמר להם: "אם הלכה כמותי - מן השמים יוכיחו". יצאה בת קול ואמרה: "מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום!" עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: "לא בשמים היא", שכבר נתנה תורה מהר סיני, ואין אנו משגיחים בבת קול, כי "אחרי רבים להטות". רבי נתן ראה את אליהו הנביא ושאל: מה עשה הקב"ה באותה שעה? - אמר לו: "חייך ואמר: נצחוני בני, נצחוני בני". (ועיין מה שכתבנו על מעשה זה בעמוד...)

רבי יהושע אומר: "לא בשמים היא", כי כאשר נתנה התורה בהר סיני, כח פסיקת ההלכה ניתן ביד החכמים, פה בכדור הארץ, ומכריעים את ההלכה עפ"י הרוב. הקב"ה רצה להעמיד את החכמים בניסיון אם יתפתו אחר הנסים והנפלאות שיראו ויפסקו עפ"י יחיד ולא עפ"י הכלל של "אחרי רבים להטות". כאשר הקב"ה ראה שעמדו בניסיון שמח ואמר: "נצחוני בני".

במתן תורה, המלאכים רצו שכֹּח הפסיקה והכרעת ההלכה ישאר בידם בשמים, ולא ינתן לעם ישראל. על זה אמר משה שלא שייך להפריד את פסיקת ההלכה מהתורה הקדושה, ולבסוף הודו לו והסכימו שגם זה ינתן לעם ישראל. ולכן במחלוקת שהיתה בישיבה של מעלה, לא יכלו להכריע, עד ששאלו את רבה בר נחמני, שהלכה כמותו בנגעים.

מסופר שאשה עגונה באה פעם למרן ר' יוסף קארו, כדי שימצא לה היתר ותוכל להינשא. לאחר שהרב שמע את כל הפרטים, הוא עיין היטב ולבסוף החליט שאין ראיה ברורה שהבעל מת, ולכן אין לה היתר להינשא. האשה הלכה לרבנים נוספים שכולם אמרו לה שהיא עגונה ואסורה להינשא. לבסוף הגיעה האשה עם אותם הנתונים לרמ"א (היא לא אמרה לו שכל הרבנים פסקו שהיא עגונה) והוא החליט שהבעל מת והתיר אותה מעגינותה. לאחר מכן נגלה המלאך המגיד לר' יוסף קארו ואמר לו שעד עכשיו הבעל באמת היה חי וקיים, אולם ברגע שהרמ"א אמר שהבעל מת, והתיר לה להינשא, הבעל מת מיד, כי ממה שפוסקים כאן בכדור הארץ, ישנם השלחות לכל תחומי החיים.

יישוב נוסף:

הגמרא (חולין ז.) מביאה מעשה ברבי פנחס בן יאיר, שרכב על חמורו בדרכו לפדיון שבויים. הוא הגיע לנהר גינאי, שקצף וגעש. הוא ירד מחמורו ואמר: "גינאי, גינאי, חלוק לי מימך ואעבור בך". אמר לו (השר הממונה על) הנהר: "אתה הולך לעשות רצון קונך ואני הולך לעשות רצון קוני, אתה ספק עושה, אני ודאי עושה". אמר לו: "אם אין אתה חולק מימיך, גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם". נעשה נס והנהר חלק מימיו, כמו בקריעת ים סוף. לאחר שר' פנחס עבר בנהר, ראה יהודי עני, סוחב על גבו שק של חיטים עבור מצות לפסח, ומתקרב לנהר שחזר לזרום בשטף קצף. ר' פנחס ביקש שוב מהנהר לחלוק את מימיו, משום שגם יהודי זה עוסק במצוה. הנהר חלק שוב את מימיו והיהודי עבר מבלי שהחיטים יירטבו ויחמיצו. לאחר שהנהר שוב חזר לזרום, ראה שמתקרב לשם סוחר ערבי, ואז ביקש שוב מהנהר שיחלוק מימיו ויהיה קידוש ה', וכך אכן היה. אמר רב יוסף: "כמה גדול ר' פנחס בן יאיר, יותר ממשה רבינו ושישים ריבוא, שאצלם הים נקרע רק פעם אחת, ואילו אצלו שלוש פעמים!"

ונשאלת השאלה, אם מעשהו של ר' פנחס בן יאיר אכן גדול יותר מקריעת ים סוף שעשה משה רבינו, מדוע לא מציינים זאת?! מעשה "גדול" זה אמנם מופיע בגמרא ובכמה ספרי ילדים אך מעטים יודעים עליו, אולם את המעשה "הקטן" של קריעת ים סוף חוגגים בשביעי של פסח, מזכירים אותו בהגדה של פסח, בכל יום בתפילת שחרית, בגמרא, בזוהר, בכל המדרשים ובכל המפרשים...

התשובה לזה היא, שיש הבדל עצום בין קודם מתן תורה ובין לאחר מתן תורה. כאשר הקב"ה נתן את התורה הקדושה לעם ישראל, הוא גם נתן לעוסקים בה כוחות מיוחדים לפעול אפילו נגד הטבע, כי הטבע כפוף ומשועבד לרצונם של עמלי התורה.

מעשה קריעת ים סוף היה לפני מתן תורה, אז לא היו לאדם (צדיק ככל שיהיה) כוחות לפעול מעל הטבע, לכן זהו נס גדול ועצום. אבל המעשה של ר' פנחס בן יאיר היה לאחר מתן תורה, וא"כ אין זו חכמה כל כך גדולה לחולל נסים ונפלאות נגד הטבע, לכן מעשה זה לא זכה לפרסום גדול.

המלאכים לא התנגדו שעם ישראל יקבלו את התורה וילמדו אותה, אבל הם התנגדו שבני האדם יקבלו את הכח הטמון בתורה, שיוכלו לשנות את הטבע, את זאת הם ביקשו להשאיר בשמים. משה ענה להם שזה לא יתכן, או שהתורה וכל מה שטמון בה ינתן לעם ישראל, או שתשאר בשמים, ומשום שלא שייך שהתורה תשאר בשמים, כי אין למלאכים שייכות למצוות התורה, חייבים ליתנה לעם ישראל והמלאכים הודו לו.

אליהו הנביא - [שבת קח. ערובין מג. ב''מ קיד.]

בעא מיניה מר בריה דרבינא מרב נחמן בר יצחק: מהו לכתוב תפילין על גבי עור של דג טהור? - אמר לו: אם יבא אליהו ויאמר. מאי אם יבא אליהו ויאמר?

רש"י כתב: "מאי אם יבא אליהו ויאמר - היתר ואיסור אין תלוי בו דלא בשמים היא". מבואר שאין לפסוק הלכות עפ"י אליהו הנביא כי "לא בשמים היא" (ועיין מה שכתבנו במחלוקת הלל ושמאי ובוויכוח עם המלאכים). אולם במקומות שונים בש"ס מצינו שפסקו כאליהו הנביא, ולא אמרו בזה "לא בשמים היא":

א. בערובין (מג.) מסופר על אליהו הנביא שבא בשבת ללמד שב שמעתתא אצל רב חסדא בסורא ואצל רבא בפומפדיתא, ואלו שבע מיני טריפות בבהמה שאינם נזכרים במשניות בחולין ולמדו זאת האמוראים מאליהו הנביא ופסקו כמותו.

ב. בבבא מציעא (קיד.) נחלקו האמוראים אם מסדרין לבעל חוב (שמין להניח לו כדי חייו), ושם מסופר על רבה בר אבוה שמצא את אליהו הנביא בבית קברות של גויים ושאל אותו מה הדין בזה, ואליהו הנביא השיב שמסדרין לבע"ח, ובדרך אגב גם לימד הלכה שגויים מתים אינם מטמאים באוהל. והרמב"ם (מלוה א, ז) והשו"ע (חו"מ צז, כג) פסקו כך להלכה, וכתב ה'בית יוסף': "דכיון דפשט ליה דמסדרין, הכי קיימא לן, דמי לנו גדול מאליהו".

ג. בברכות (ג.) רבי יוסי מספר שפגש את אליהו הנביא בחורבה אחת בירושלים, רבי יוסי אומר: "באותה שעה למדתי ממנו שלשה דברים וכו'...", ודייק ה'בן יהוידע' ש"באותה שעה" למד רק שלושה דברים, אבל למעשה קיבל ממנו הרבה יותר בזמנים אחרים לפי הגמ' (סנהדרין קיג:) שאליהו הנביא היה רגיל לבוא לבית מדרשו של ר' יוסי בכל יום, ומסתמא ששמע וקיבל ממנו הרבה הלכות.

ולכאורה קשה, מדוע בכל אותם מקומות לא אומרים "לא בשמים היא"?

החיד"א (ברכ"י לב, ד) כתב שבאותם מקומות שנפסק כאליהו הנביא, לא אמר כן בדרך נבואה אלא מכח חכמתו וידיעתו השלמה, אך אם יאמר בדרך נבואה, לא נשמע לו כי "לא בשמים היא".

וה'מהרי"ץ חיות' (ברכות ג.) כתב שאם אמר מילתא בטעמא, מה ששמע מפי חכמים אחרים, אזי שומעים לו.

ובספר 'קבלה למשה מסיני' הביא מחז"ל שאליהו הנביא הוא פנחס הכהן, שהובטח לו שיחיה לעולם ולא ימות, והוא עתיד לבשר על הגאולה לעתיד לבוא. ובספר מלכים נאמר עליו ש"עלה בסערה השמים", ופירשו חז"ל (מו"ק כו.) שעלה לשמים חי ונשאר חי, ובילקוט שמעוני (רמז שס"ז) אמרו: "אליהו לא טעם טעם מיתה, ונכנס חי לגן עדן". וכתב הריטב"א (ב"ב קכא:): "אליהו עדיין בעולם ונראה לראויים לו". וכתב ה'חסד לאברהם' (מעיין ד', נהר ל'): "אליהו, נתפשט רוחו מגופו ונתלבש בלבוש אחר ועלה למעלה וגופו הראשון נשאר גנוז בסערה, וכשהוא יורד למטה לעשות שליחות יהיה מתלבש בו, ובו יהיה מתראה לבני אדם, כנזכר בזוהר פרשת ויקהל".

ובשו"ת 'חתם סופר' (ח"ו, צח) כתב שכאשר אליהו הנביא עלה השמימה, נפרדה נשמתו מגופו שם והנשמה עולה ומשמש למעלה בין מלאכי שרת וגופו נתדקדק (נזדכך) ושורה בגן עדן התחתון בעולם הזה, וביום הבשורה במהרה בימינו תתלבש נשמתו בגוף הקדוש הלז ואז הוא ככל אדם מחכמי ונביאי ישראל. והוא מוסמך ממשה רבינו, והוא יסמוך את חכמי ישראל ואז יש לו דין ככל בני ישראל וכן בכל פעם שמתגלה ומתראה בעוה"ז מלובש בגופו הזך, אך כשמתגלה בנשמתו כמו ביום המילה אז אינו מחויב במצוות, וכשמתגלה על אופן זה הרי הוא מלאך, ואעפ"י שלומד תורה ומגלה דינים, אין לקבוע הלכה עפ"י דבריו שאז הם כמו חלום ורוח נבואה ו"אין משגיחין בבת קול", אך כשמתגלה בלבוש גופו הרי הוא מגדולי חכמי ישראל ו"תשבי יתרץ קושיות ואיבעיות" ואליו תשמעון כי מי כמוהו מורה. את"ד.

ולפי זה צריך לומר שבכל מקום שאליהו הנביא לימד וגילה לחכמים הלכות, היה זה כאשר התגלה בגופו, וכן כתבו עוד רבים מהאחרונים.

תוכן העניינים

ספר באר יעקב - אגדות השס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה