גרים [קשים?] לישראל - [פסחים פז: יבמות מז:]
אמר רבי אלעזר: "לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים".
ה'בית הלוי' כתב (פרשת בשלח) שכוונת הגמרא שאע"פ שהגלות הגיעה להם עבור חטאם, אך הקב"ה היה יכול להעניש אותם באופן אחר, בתוך ארץ ישראל, ומה שהגלם מארץ ישראל, היה כדי שיתווספו עליהם גרים, שאלמלא לא חטאו ישראל ולא היו צריכים להיענש, אז היו אותם גוים שהיו צריכים להתגייר באים מעצמם לא"י ורואים בכבודם של ישראל ומתגיירים, אבל מאחר שהתחייבו בעונש ונעשו שפלים בעיני כל ורחוק הדבר שיעלו הגוים מעצמם, לכן הוכרחו ישראל לצאת לגלות שהם ילכו אחרי הגרים לקבצם (כמו שמצינו שרות המואביה זכתה להכנס תחת כנפי השכינה בעקבות הרעב שאילץ את משפחת אלימלך להגר לשדה מואב).
ונראה שעל מנת שהגאולה תבוא לעם ישראל, צריכים לכך שיתווספו גרים לישראל, כי ע"י כך תבוא הגאולה לעם ישראל, משום שצריכים לתיקונם של אותן הנשמות של אלו שעתידים להתגייר אשר כעת מפוזרים ברחבי תבל, וע"י הגלות יתחברו נשמותיהם לעם ישראל, כי רק כאשר יתוקנו כל הנשמות תבוא הגאולה.
אולם מצינו בחז"ל (יבמות מז:) מאמר שלכאורה סותר לזה שנאמר: "קשים גרים לישראל כספחת"! וא"כ משמע שהגרים אינם רצויים. אמנם אם גוי מבקש להתגייר באמת, אנו נסכים לקבלו, אך מדוע צריכים ישראל לצאת לגלות ולחפש את נשמותיהם התועות של הגרים כדי לצרף אותם לעם ישראל, אם הסתפחותם אינה רצויה? ועוד קשה, כיצד אפשר לומר שהגרים קשים לישראל ואינם רצויים, והרי הם מסרו נפשם ועזבו את כל מנעמי העוה"ז כדי להדבק בעם ישראל שהוא עם בזוי, מושפל ושסוע, ואת כל זה הם עושים למען מטרה רוחנית נעלה, וא"כ כיצד לומר על כזאת הקרבה שהיא דבר שלילי?
ר' יונתן אייבשיץ זצ"ל (יערות דבש) כתב שהנשמות שעתידות להתגייר, תעשנה זאת לבסוף גם אם נתאמץ לרדוף אחריהן לצרף אותן לחיק האמונה בקב"ה, וגם אם לא נרצה לגיירן, כי בסופו של דבר הקב"ה יקשור את גורלן של הנשמות הללו עם הגורל של עם ישראל ולא בצורה של גר מסתפח, אלה כיהודי גמור מבטן ומלידה, ע"י גלגול נשמות. כך שאותה נשמה שבסופו של דבר לא זכתה להתגייר, עתידה להיוולד בקדושה אצל משפחה יהודית, וע"י כך לחסוך מעצמה את כל קשיי ההסתגלות שיש לגרים. ממילא וודאי שעדיף היה לנשמת גר להיוולד כיהודי, הרבה יותר מאשר להיוולד גוי ואח"כ להתגייר.
לכן, אמנם גר שהתגייר בעצמו זכה, אולם בתמונה הכללית של תיקון העולם אין כאן מאזן של זכות או חובה, כי מי שלא זכה להתגייר, מאיזו סיבה שלא תהיה, הוא עצמו אמנם ימות כגוי, אך בסופו של דבר נשמתו תזכה להצטרף לעם ישראל בצורה של תינוק יהודי.
דבר זה רמוז במה שאמרה רות המואביה לנעמי חמותה: "אַל תִּפְגְּעִי בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ, כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין, עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי" - כוונתה של רות לומר: "אם לא תגיירי אותי כעת, אמנם אני אשוב מאחוריך, אך לא אפסיד מכל וכל את הזכות להצטרף לעם ישראל.