ספר אמרי שפר· רבי אברהם אבולעפיה
הקדמה
בשמך רחמנא הצליחנו:
תהי ידך לעזרני בכל אות:
שנתי נדדה מעין לבבי:
רפואה מצאה עמו וחיים:
קריאתו חקקתיה בלבי:
צרור חיים למעלה או למטה:
פרי חיים ועץ חיים ענפיו:
עצי עדן בתוך גנו נטועים:
ספר ספר וספור מחנותיו:
נפשות נצרפו על פיו מצאתים:
מרורות נמתקו מצוף דבש בו:
לכל משכיל מקובל אמסרהו:
כללו אכללה בקצת פרטיו:
יגלו נסתרי עולם בעולם:
טמונות בו תמונות היצורים:
חרי אף רחמי אם נקשרו בו:
זכור משכיל ידיעת שם בתוך שם:
ואפיך שני עדים כשרים:
הבלים לנחירים בחבלים:
דמי הלב צפונים בחדריו:
גויות הברואים הם בלי שם:
בשמך יה אני אבטח בכל עת:
אשר אכתוב אלהי הצבאות:
אשר אכתוב אלהי הצבאות:
בשמך ראתה נפשי פלאות:
גנוזים בו והוא ספר רפואות:
דברו החיה רוחות נכאות:
היועיל בלעדי שמך ויאות:
והוא שורש לכל שרשי תבואות:
זמורות הגפנים בו ברואות:
חלומות יודעיו כלם נבואות:
טהורות באמונה לא טמאות:
ידיעותיו שמה מופת והיא אות:
כמי שוטה מקום מנחת קנאות:
לשונות יצאו ממחבואות:
מליצותיו מאד יפות ונאות:
נשימות אף בשם יוצאות ובאות:
סתריו לאלפים הם ומאות:
עלילותיו בך נגלות ונראות:
פליאותם בכל רגע מצואות:
צרופים בנשימות הכלואות:
קשירות הגויות דם מלאות:
רשומות באשמות וחטאות:
שמי בהו ולך חן חן תשואות:
תהי ידך לעזרני בכל אות:
מעין לבך הסר אפר:
תוך לב טהור זה הספר:
וברית טמאת פרה הפר:
זה מדמה אמרי שפר:
בעצם היום הזה העול גבר על הלבבות והעול עבר על המחשבות ואפילו על ראשי הישיבות. עד אשר זעם על כל חי רוכב ערבות ויאמר להשחיתם פעם שניה מארץ נשייה לבלתי השאיר מהם בריה. כי חטאו לפניו כל בעלי גויה ובסוד פריה ורביה פקו פליליה ואדירי החפץ שבו מאחריו וישכחו סדריו אלופיו ושריו יודעיו ומכיריו וימרדו בשמו ובזכרו פשעו וקצצו בנטיעות אשר לא נטעו ובים הסכלות טובעו. ובקול יי אלהים לא שמעו ואת יי לא ידעו. ומשם נסעו ויחנו בחון עשור וימירו את כבודם בתבנית שור ויתנו יד לפושעים והחזיקו לב רשעים ויתערבו בגוים אשר סביבותיהם וילמדו מעשיהם וישלחו לשונם להקשות על ידיעת קונם והנגע עמד בעינם באמרם עם רב זדונם:
אבותינו חטאו ואינם וחטאתם עצומה בהרחיקם החכמה ולא יזכרוה ועל לבם לא יעלוה וישנאו כל שלימי הדעות אשר יורוה ולענייניהם יגלוה ומי זה בן מי זה הוא בן אדם כזה אשר יעמד כנגד כל נביא וחוזה אשר החכמה שכחו וחיי טומאת לבות כל חוטא זבחו ואיך יאמרו הכלבים לחכמי הדור נבחו וגאון גליכם על שפה ימיכם שכחו ואשר נמשכו אחיהם למען הביט אל מעוריהם והאמינו דבריהם לפי הכתוב בספריהם השם אמר עליהם אלהי הזהב עשו להם:
על כן ראוי לכל חי משכיל להתרחק מהם ולבלתי האמין בהבליהם כי כל הקורא בספר מן הספרים או שומע מפי זולתו מאמר מן המאמרים או דבר מן הדברים ומכיר שאין בו תועלת לפי מה שדעתו סובלת לא לשעתו ולא בכל ימי חיותו ואף כי אחרי מותו ראוי שיחשוב בה מה שראהו או שמעתו כחות מנביחת כלב אשר היא סגולה לו ואמנם אם ידע או יחשוב שתועלתו אפשרית יאזין ויקשיב ודעתו אל לבו ישיב ויעמידנו חזק בטבעו כי כל דבור אשר שמעו יגיד עליו ריעו ומזה ומזה יוציא הפרי מגזעו ויכיר הצור אשר בלב נטעו ואז יועיל לו ולזרעו:
ואחר שראיתי אני זכריהו המחבר שהכל תלוי בקול ורוח ודבר ראה לבי את לבי ובקש לשבר היצר המקבר ואומר להתקבץ עם חכמי לב ולהתחבר וחילים לגבר ואחל לכתוב זה הספר הנותן אמרי שפר להכניע בו לבות בני עפר ואפר ולבעול על פיו בנות צלפחד בן חפר ולפיכך קראתי שמו אמרי שפר כי בו אשים אש בוערה בלבות הכסילים ובו אלהיב לבות המשכילים אלה באש חשבו ישרפו ואלה באש חשקו יצרפו:
ואחלקהו לשלשה מאמרים ולשלשה שערים ולשלשה חלקים. המאמרים אכלול בהם דעות חכמי דורינו זה והשערים אכלול בהם דעת חכמי ישראל הקדמונים והחלקים אכלול בהם דעות כל הנביאים כולם בכלל. ואחר כל אלה אכתוב ידיעה כללית כוללת כל הדעות הנזכרות הקודמות אשר עדיה הגיעה הכוונה האלהית בבריאת האדם בזה העולם השפל ועליה נאמר שנברא האדם בצלם אלהים ובדמותו וכל אלו הדעות החלוקות יהיה עניין החבור הזה בם בידיעת השם המפורש ובעניין כחו ופעולותיו בבריות הפרטיות ודרכו עם הכלליות ובמהות הגמול והעונש המתחייבים מאתו לכל הראוי לגמלו בעדו עם זכרו ולהענישו על שכחתו עד שיודע מזה החבור למה נברא האדם ולמה נתנה לו תורה ומצוה כתובים על שני לוחות אבנים ולמה נתנה לאומה מיוחדת יותר בזויה מכל אומה ולשון בטבעה ולמה לאומתנו יותר משאר אומה ולמה קדם ולא אחר זמן מתן תורה ולמה בהר סיני ובמדבר סיני וכיוצא באלה השאלות והדומים להם שנסתפקו בהם המשכילים ונעלמו טעמי העניינים המורים על האמת:
ואע"פ שיש שם דברים רבים בשאלות רבות מענייני טעמי המבוקש שאי אפשר לכתבו בספר מפני חוזק טעמיהם וחולשת כח המבינים אין ראוי שנמנע ממה שאפשר לגלותו מלכתבו בספר בעבור מה שאי אפשר ואע"פ שמה שנגלה יהיה מביניו מועטים מן המועטים ברבויים אני בוחר להחיות נפשות המועטים ההם ולא להשגיח ברבים שלא נשלמה דעתם עם היותם חושבים בעצמם שהם השלמים לבדם וזולתם חסרים אצלם וזה אעשהו כדי להמשך אחר האמת. והמדה הזאת קבלוה הנביאים מהשם ית' וקבלוה החכמים מפי הנביאים ומספריהם הקדושים ולולי חלוק מדרגות הנמצאים לא הייתי אני ולא זולתי מן המחברים יכול להביא שום טעם נכון על מה שזכרתיו שאגלה טעמו והנני מחל בשם יי אלהי ישראל יושב הכרובים לדבר במה שאמרתי: