ספר אותיות הנוח (תרגום רמבג)· רבי יהודה חיוג'
מאמר ב · שער א
הדבר אשר היה על הפעלים שעי"ן שלהם אות נח וסתר
כשירצו העבריים לאמר פועל קל עובר, או שם איש או מדת כל כלי, או מספר כל מאומה, מן הפעלים שעי"ן שלהם אות נח נסתר, הניחו את העי"ן ושמוה אל"ף נסתרת בדבור הלשון, וגרעו אותה מן המכתב ולא כתבוה כי אם במלים אחדים ונפרדים. אמרו וְהָיָה כִּי קָם הַפְּלִשְׁתִּי (ש"א יז מח), קָמוּ עָלַי (תהלים נד ה), בין הקו"ף והמ"ם נח נסתר, הוא עי"ן הפעל. ומשפטו להיות קָיַם על משקל פָּעַל שהוא יוצא מן קִיַּם דִּבְרֵי הַפֻּרִים (אסתר ט לב), לְקַיֵּם דָּבָר (יחזקאל יג ו). וכבר כתבו נח זה שהוא עי"ן הפועל במלים מעט מזער, כמו וְקָאם שָׁאוֹן (הושע י יד). וכמו עי"ן נח זה: צָדוּ צְעָדֵינוּ (איכה ד יח), צוֹד צָדוּנִי (איכה ג נב) – העי"ן בין הצד"י והדל"ת. וראויים להיות צָיְדוּ, צָיוֹד צְיָדוּנִי, כמו שָׁמְרוּ, שָׁמוֹר שְׁמָרוּנִי, שהוא יוצא מן צַיִד, צַיָּדִים. וכן וְקָץ עָלָיו הָעַיִט (ישעיהו יח ו) הנאמר מן וְקַיִץ וָחֹרֶף (בראשית ח כב); וכמוהו דָּשׁ חִטִּים (דה"א כא כ) היוצא מן וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ (ויקרא כו ה); וכן דָּן, דָּנוּ, מן וְהָיָה יְיָ לְדַיָּן (ש"א כד טו); שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ (במדבר יא ח) מן אֳנִי שַׁיִט (ישעיהו לג כא). והוא הדין לאֲשֶׁר שָׁר לַייָ (תהלים ז א), רָר בְּשָׂרוֹ (ויקרא טו ג), רָשׁוּ וְרָעֵבוּ (תהלים לד יא), כִּי שָׁת לִי אֱלֹהִים (בראשית ד כה), שָׁב הַגִּלְגָּלָה (מ"ב ד לח), וכמוהם הרבה מאד. ודע כי גם מֵת הַיֶּלֶד (ש"ב יב יח) מכלל אלה הפעלים, שהוא מן מָוֶת וְחַיִּים (משלי יח כא), הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו (תהלים קטז טו). ובבאור זה הופרה עצת האומרים שאלה הפעלים עיקרם אותיות שתים בלבד.
ויש כשיפול הנח הנסתר שהוא עי"ן הפעל מן המכתב ומן המקרא כאחת, כשיאמרו מפעלים אלה וּפָעַלְתִּי וענינו לעתיד, כמו וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם (בראשית כח כא), וְגַלְתִּי בִירוּשָׁלִַם וְשַׂשְׂתִּי בְעַמִּי (ישעיהו סה יט), וּמַשְׁתִּי אֶת עֲוֹן הָאָרֶץ הַהִיא (זכריה ג ט), וְקַמְתִּי עַל בֵּית יָרָבְעָם (עמוס ז ט). וגם יפול עוד כשיאמר מהם פְּעַלְתֶּם, כמו וְהִנֵּה קַמְתֶּם (במדבר לב יד), וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ (דברים יא כח), מַה זֶּה שַׁבְתֶּם (מ"ב א ה), וכן לכולם.
ודע כי רוב השמות הנגזרים מן הפעלים האלה לאנשים או לכל מאומה, שהוא שוה למבנה הפועל העובר מהם בדבר. תאמר שם איש למי שהוא עומד: קָם, ולרבים – קָמִים עָלָי (תהלים ג ב), וכן תאמר בפועל העובר: וְהָיָה כִּי קָם הַפְּלִשְׁתִּי (ש"א יז מח). וכן צָד שם לאיש שהוא צַיָּד, כמו הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי (בראשית כז לג), וכמוהו בפועל העובר: צוֹד צָדוּנִי (איכה ג נב). כי הו"ו בצָדוּנִי כנוי הפועלים הרבים, והנו"ן והיו"ד אחריו כנוי הפעול המדבר בעבור עצמו, כשתסלקם מן המלה ישאר צָד. וכן שָׂם – הִנֵּה אָנֹכִי שָׂם אֶת יְרוּשָׁלִַם (זכריה יב ב), שלא תוכל לאמר 'הנה אנכי עָשָׂה' ולא 'הנה אנכי שָׁמַר', אבל אתה אומר הִנֵּה אָנֹכִי עֹשֶׂה (ש"א ג יא), הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ (שמות כג כ), כמו שתאמר 'הנה אנכי מֵשִׂים', לכן הרי הוא כמו שם איש, אך נקרא שמו מן הפועל שפועל או מן המדה שהוא עומד בה; וכמוהו לפועל העובר: אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה (דברים ד מד). וכן שָׁב – הֹלֵךְ וָשָׁב (ש"א יז טו) – למי שהוא כן; וְהָעָם לֹא שָׁב (ישעיהו ט יב) – שהיה כבר. וכן רָשׁ – אֶחָד עָשִׁיר וְאֶחָד רָשׁ (ש"ב יב א), ולמי שנעשה דל תאמר גם רָשׁ, כמו שאמרת לרבים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ (תהלים לד יא). וכן מֵת למי שהוא כן, ולמי שהיה כבר – מֹשֶׁה עַבְדִּי מֵת (יהושע א ב). ואלה השמות והפעלים וזולתם ממה שהוא על בנינם, עיקרם להניע העי"ן על משקל פָּעַל או פָּעֵל לפי ענינם. וחשוב כי עיקר מֵת בענין שהוא שם ובענין שהוא פועל עובר, שיהיה מָוֵת בצרי תחת העי"ן שהיא הו"ו, על משקל חָפֵץ ויָבֵשׁ, שהם גם הם שמות ופעלים עוברים. חָפֵץ שם: כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה (תהלים ה ה); וחָפֵץ פועל עובר: כִּי חָפֵץ בְּבַת יַעֲקֹב (בראשית לד יט). ויָבֵשׁ שם: הֵן אֲנִי עֵץ יָבֵשׁ (ישעיהו נו ג), שהוא שם לעץ, ויָבֵשׁ פועל עובר: יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ (ישעיהו מ ז). אך כשהניחו ו"ו מָוֵת, נפל קמצות המ"ם, והונע המ"ם בצרי שהיה תחת הו"ו להורות על עיקרו. וכמוהו רֵק וזֵר ועֵר וכֵּן – כֵּנִים אֲנַחְנוּ (בראשית מב יא).