ספר אותיות הנוח (תרגום ראבע)· רבי יהודה חיוג'
מאמר ב · שער ח
שער בנין נִפְעַל
בנין נִפְעַל מאלה הפעלים שעי"נם נח נעלם, בהשבת נח הנעלם שהוא העי"ן לו"ו נעלם מקובץ מה שיש לפניו, והתנועע נו"ן בנין נִפְעַל בקבוץ ובנח נעלם נוסף אחריו כמשפט שזכרתי קודם זה, כמו נָכוֹן – הנו"ן הראשון לפניו נִפְעַל והנח שאחריו נוסף, והכ"ף פ"א הפעל הו"ו עי"ן הפועל והנו"ן למ"ד הפועל, ושרשו נִכְוַן, כמו נִשְׁמַר, נִשְׁמַד, לכן כבד להניע הו"ו והעלימוהו, נָכוֹן מוֹצָאוֹ (הושע ו ג), נָכוֹנוּ לַלֵּצִים (משלי יט כט), נָמוֹטּוּ פְעָמָי (תהלים יז ה), וַיְהִי כָל הָעָם נָדוֹן (ש"ב יט י), כִּי תוֹעֲבַת יְיָ נָלוֹז (משלי ג לב), וְנָרֹץ הַגַּלְגַּל (קהלת יב ו), נָזֹרוּ אָחוֹר (ישעיהו א ד), נָאוֹר אַתָּה (תהלים עו ה), וְנָדוֹשׁ מוֹאָב (ישעיהו כה י), נָפֹשׁוּ עַמְּךָ (נחום ג יח), נָבֹכוּ עֶדְרֵי בָקָר (יואל א יח), וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה (אסתר ג טו), וְנָקֹטּוּ בִּפְנֵיהֶם (יחזקאל ו ט), וְלֹא נָסוֹג (תהלים פ יט), וְהַהֵיכָל נָמוֹג (נחום ב ז), וְגַם נָמֹגוּ (יהושע ב כד), וְאַחַר נָפֹצוּ (בראשית י יח), כִּי נֵעוֹר (זכריה ב יז). ודע כי סימן שם תואר שהוא הקמץ וסימן בנין נִפְעַל שהוא פתח, נופל מן נָכוֹן וחביריו בנפול נוע עי"ן הפועל. ובא נו"ן נֵעוֹר משונה בתנועתו בעבור העי"ן שהוא אחריו. ואם נצמד נָכוֹן שהוא תואר בנין נִפְעַל, יפילו הנח הנעלם שהוא אחר הנו"ן, כמו הֱיוּ נְכֹנִים (שמות יט טו), וּנְלוֹזִים (משלי ב טו), נְסֹגִים (ירמיהו מו ה), נְמֹגִים אֶרֶץ (תהלים עה ד). ואם יצמד נו"ן נָכוֹן העובר וחביריו בסימן הפעול, הפיל גם הנוח שהוא אחר נו"ן בנין נִפְעַל והניעו האחרונים בקיבוץ והביאו אחריהם נח נעלם, כאשר עשו במלת הֲקִימוֹתִי וחביריו, כמו כִּי נְבֻנוֹתִי (ישעיהו י יג), אָחוֹר לֹא נְסוּגֹתִי (ישעיהו נ ה), נְפוּגוֹתִי וְנִדְכֵּיתִי (תהלים לח ט), וּנְקֹטֹתֶם (יחזקאל כ מג), אֲשֶׁר נְפֹצוֹתֶם (יחזקאל יא יז). וברצותם לצרף בנין נִפְעַל בנוספים הארבעה יבלעו הנו"ן נִפְעַל באות הבא אחריו, על כן ידגש, כי כל אות שהוא אחר בנין נִפְעַל הוא דגוש להתבלע, חוץ אם מנעו מונע מהדגשות, והם אותיות אהחע"ר, והו"ו שהוא עי"ן הפועל עזבוהו נעלם כאשר היה וסמכו ונשענו על דגשות הבא אחר הנוספים, להורות על בנין נִפְעַל, כמו (כי) לֹא יִכּוֹן אָדָם בְּרֶשַׁע (משלי יב ג) – הכ"ף דגוש להורות שהוא מבנין נִפְעַל והו"ו עי"ן הפועל ושרשו יִכָּוֵן, כמו יִשָּׁבֵר, יִכָּרֵת, וכמוהו וְיִכֹּנוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ (משלי טז ג), וכן וַיְחַזְּקֵהוּ בְמַסְמְרִים לֹא יִמּוֹט (ישעיהו מא ז), ואלו היה ענינו יִפְעַל היה לא יָמוּט, כמו לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם (דברים לב לה), אכן הוא מבנין נִפְעַל מן נָמוֹטּוּ פְעָמָי (תהלים יז ה), על כן נדגש המ"ם. וכמו יִמּוֹטוּ (תהלים פב ה), יִסֹּגוּ אָחוֹר (תהלים לה ד), אִם יִנּוֹעוּ (נחום ג יב), וכמוהו יֵעֹרוּ מִיַּרְכְּתֵי (ירמיהו נ מא) – יִפָּעֲלוּ מן נֵעוֹר, בְּתָפְשָׂם בְּךָ בַכַּף תֵּרוֹץ (יחזקאל כט ז) – (יִפָּעֵל) ([תִּפָּעֵל]) מן וְנָרֹץ הַגַּלְגַּל (קהלת יב ו), וַיֵּאֹר לָהֶם (ש"ב ב לב) ענינו מן וַיִּפָּעֵל מן נֵאוֹר, והיה (שרשו יאורו כירוץ ויעור) ([שורש יֵעֹרוּ, תֵּרוֹץ, וַיֵּאֹר]) הדגשות, לולא שהם אותיות לא יקל בהם הדגש. וכן כל בנין נִפְעַל שיהיה הפ"א שלו אחד מן אהחע"ר (ואם) היה בלא דגוש אעפ"י שהדגשות הוא שורש, כמו יֵאָמֵר, יֵאָכֵל, יֵחָקֵר, יֵחָבֵא, יֵהָפֵך, יֵהָרֵג, יֵעָשֵׂה, יֵעָתֵר, (ירתח) ([אולי: יֵרָתֵק]), יֵרָדַם, יֵרָאֵה, אלה כלם השורש בהם הדגשות כמו יִכָּבֵד, יִשָּבֵר, יִכָּרֵת, יִדָּרֵשׁ, יִקָּבֵץ, יִבָּנֶה, יִמָּנֶה. והצוי מלשון נִפְעַל: הִכּוֹן לִקְרַאת (עמוס ד יב), הִכֹּן וְהָכֵן לְךָ (יחזקאל לח ז) – ענינו נפעל, על כן נדגש הכ"ף, ואלו היה רצונו הַפְעֵל היה אומר הָכֵן. ושרשו הִכָּוֵן כמו הִכָּבֵד. וכמוהו הִמֹּלוּ לַייָ (ירמיהו ד ד).
ושם הפועל כמו הצוי בשוה: וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלֵינוּ לְהִמּוֹל (בראשית לד יז), וְאַחֲרֵי הִטּוֹחַ (ויקרא יד מג) – ענין בנין נִפְעַל על כן נדגש הטי"ת ויתכן היות כמוהם הִבּוֹק תִּבּוֹק… וְהִבּוֹז תִּבּוֹז (ישעיהו כד ג).