ספר אותיות הנוח (תרגום ראבע)· רבי יהודה חיוג'
מאמר ב · שער א
שער בפעלים שהעי"ן שלהם נח נעלם
ברצות העבריים לאמור פועל עבר קל או תואר מהפעלים שעי"נם נח נעלם, יעלימו העי"ן וישימו האל"ף נעלם ברוב דבריהם, ואיננו כַשורש. גם יפילוהו מהמכתב להיותו קל ולא יכתבו אותו כי אם במקומות מעטים. וְהָיָה כִּי קָם הַפְּלִשְׁתִּי (ש"א יז מח), רַבִּים קָמִים עָלָי (תהלים ג ב) – בין הקו"ף והמ"ם נח נעלם והוא עי"ן הפועל, ושרשו קים, שהוא מן קִיַּם דִּבְרֵי הַפֻּרִים (אסתר ט לב), לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם (אסתר ט כא). ונכתב הנח הנעלם שהוא עי"ן הפועל שהוא במלת וְקָאם שָׁאוֹן (הושע י יד), והוא זר. צָדוּ צְעָדֵינוּ (איכה ד יח), צוֹד צָדוּנִי (איכה ג נב) – בין הצד"י והדל"ת נח נעלם, והוא עי"ן הפועל, והשרש צָיֹד צְיָדוּנִי, שהוא מן צַיָּד, צַיָּדִים. וכן וְקָץ עָלָיו הָעַיִט (ישעיהו יח ו) שרשו קיץ, שהוא מן קַיִץ וָחֹרֶף (תהלים עד יז). וכן דָּשׁ חִטִּים (דה"א כא כ) מן וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ (ויקרא כו ה), וכן דָּן דִּינֵךְ (ירמיהו ל יג) מן וְהָיָה יְיָ לְדַיָּן (ש"א כד טו). וכן שָׁטוּ הָעָם (במדבר יא ח) מן אֳנִי שַׁיִט (ישעיהו לג כא). וכן ראוי להיות אֲשֶׁר שָׁר לַייָ (תהלים ז א), רָר בְּשָׂרוֹ (ויקרא טו ג), רָשׁוּ וְרָעֵבוּ (תהלים לד יא), כִּי שָׁת לִי אֱלֹהִים (בראשית ד כה), שָׁב הַגִּלְגָּלָה (מ"ב ד לח), וכמוהם רבים מאד. ודע כי מֵת הַיֶּלֶד (ש"ב יב יח) מאלה הפעלים, כי הוא מן מָוֶת וְחַיִּים (משלי יח כא), הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו (תהלים קטז טו). והנה נתברר כי אלה הפעלים אינם שניים כאשר שגו בהם רבים. ונפל זה הנח הנעלם מהמבטא ומהמכתב בעת שיאמרו מאלה הפעלים וּפָעַלְתִּי, וְעָשִׂינוּ לעתיד, כמו וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם (בראשית כח כא), וְגַלְתִּי בִירוּשָׁלִַם וְשַׂשְׂתִּי בְעַמִּי (ישעיהו סה יט), וּמַשְׁתִּי אֶת עֲוֹן (זכריה ג ט), וְקַמְתִּי עַל בֵּית(י) (עמוס ז ט). גם כן יפול כשיאמרו פְּעַלְתֶּם – וְהִנֵּה קַמְתֶּם (במדבר לב יד), סַרְתֶּם מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ (דברים ט טז), מַה זֶּה שַׁבְתֶּם (מ"ב א ה), וכן כלם. ודע כי רובי כל תואר יבואו כמו הפועלים העוברים קָם – תואר, קָמִים, ועבר: וְהָיָה כִּי קָם הַפְּלִשְׁתִּי, צָד – תואר – הוּא הַצָּד צַיִד (בראשית כז לג), ועבר: צוֹד צָדוּנִי, שָׂם – שֵם התואר – הִנֵּה אָנֹכִי שָׂם אֶת יְרוּשָׁלִַם (זכריה יב ב), ועבר: אֲשֶׁר שָׂם יְיָ (תהלים מ ה). שָׁב – שם התואר – הֹלֵךְ וָשָׁב (ש"א יז טו), ועבר: וְהָעָם לֹא שָׁב עַד (ישעיהו ט יב). רָשׁ שם התואר – אֶחָד עָשִׁיר וְאֶחָד רָאשׁ (ש"ב יב א), רָאשׁ עֹשֶׂה כַף רְמִיָּה (משלי י ד), ועבר: רָשׁוּ וְרָעֵבוּ (תהלים לד יא). וכן מֵת – תואר – בְּנֵךְ הַמֵּת (מ"א ג כב), ועבר: כִּי מֵת הַיֶּלֶד (ש"ב יב יח). אלה השמות והדומה להם שם על משקלם, שרשם להתנועע העי"ן ושיהיו על משקל פּוֹעֵל או פָּעַל או פָּעֵל או פִּעֵל דגוש העי"ן כאשר יהיה הענין. ואולי מֵת שהוא עבר ותואר השם, שרשו מָוֵת בצרי תחת הו"ו כמו חָפֵץ, יָבֵשׁ, שהשם והעובר בשוה, וכאשר נעלם הו"ו הפילו קמצות המ"ם והניעוהו בתנועת הו"ו להורות על שרשיו, על כן הוא משונה מחביריו. וכן ראוי להיות לֵץ, כי שרשו לָיֵץ, וכן רֵק ועֵר וזֵר, וכן אִם כֵּנִים אַתֶּם (בראשית מב יט).