אור ברסלב
ספר אוצר עדן הגנוז עדן חלק א' דרכי המולדות:

ספר אוצר עדן הגנוז· רבי אברהם אבולעפיה

עדן חלק א' דרכי המולדות:

אוצר חלק י' זה החלק העשירי:

הנה דרכי התקופות והמולדות הן קרובות מאד בחכמה הנקראת אצלינו סוד העבור, אשר לא נתגלה אמיתתה לשום אומה מכל האומות זולת אומתינו הקדושה. והיא חכמה מעידה בקלות על ידיעת השם. ודע כי לא יתכן לדעת זו בלתי זו, כי זו קשורה בזו כמו שהחמה קשורה בלבנה וכמו שהלבנה קשורה בחמה. ואמנם אין לחמה מולדות ולא חדשים, ואין ללבנה גם כן תקופות ולא שנים. אבל יש לזה ימים ולזה לילות בממשלות, ויש לזה ולזה שבועות וגם יש לשניהם עיבורים. אלא שזה לחשבון הגוים וזה לחשבון היהודים. ועבור זה בחדשיו שמוסיפין בו חדש בשנה ועושין י"ג חדש שנה אחת, ועבור זה ו' שעות בכל שנה. ומפני שאין מונין לשנה שעות כי אם למהלך השמש על דרך החדש שהולך ל"י תק"ס (ל' יום י' שעות תק"ס חלקים, בשעה תתר"פ חלקים) בכל חדש שלו. או לירח שמונין למהלכו על דרך חדשו כ"ט י"ב תשצ"ג. לפיכך מחברים בכל ד' שנים יום אחד כמו שתשמע בדרכי התקופות. ואמנם המולדות הם ענין שאנו צריכין לדבר בם בזה המקום שהוא מקומו הראוי לו. וצריך שתשים לבך להבין סודו, תחלת מה שצריך שתדע מענין המולדות הוא שם מולד. וידוע שמצאנו שורשו ילד והנה הנער שמו אחר שנולד ילד או ולד והתולדת הוא למתחדשים בזה. ואם כן חכמת התולדת היא חכמת הטבע, ועל כן העתיקו הלדה לעניינים רבים משותפים בשם ונבדלים בענין. כמו "וילד שקר" "מה ילד יום" "בטרם הרים ילדו", עד שקראו מחבר הספר מוליד שהוא הולידו כלומר חדשו. וכבר באו ב"מורה" בפרק ילד דברים רבים על ענין הלדה. וידוע שהמלמד נקרא מוליד מפני שמוליד ומחדש לתלמיד דברים בלבו ובמחשבתו אחר היותם בכח אצלו וממציאם בו בפועל. ונודע שהיולדת נקראת חיה והמילדת שמה חיה ונפש האדם שמה חיה, ושם האשה הראשונה חוה. וסוד חיה חדוה וסוד חוה חיא, והנה ד' נוספת בזו על זו, וזו הגיה וזו הגיה. וכל ח' וח' הם י"ו ונשארו יהו"ה והכל ב"ם, ובחברך שניהם ותהגה בם ותבין סוד הדבור הפנימי הנקרא הגא. גם הגי שומר החמרים שהם הנשים והוא סריס המלך מלשון סריס חמה. ולשון סריס הוא לשון ארמית כמו שכתוב בבראשית רבא על יגר שהדותא שהוא תרגום גלעד. והוא סוד המצבה של אבנים, ואמתתן היא הקבלה של האותיות ששמם אבנים נצבות עומדות קימות:


והנה נאמר שם בענין שאמר לבן בן בתואל הארמי ליעקב בהשיגו אותו בהר הגלעד אחר התוכחו אותו, "ועתה לכה נכרתה ברית אני ואתה והיה לעד ביני ובינך. ויקח יעקב אבן וירימה מצבה" (בראשית לא' מד'). ונאמר שם עוד "ויקרא לו לבן יגר שהדותא ויעקב קרא לו גלעד" (שם מ"ז). ואם כן הנה הגל שמו גלעד וסודו הגלגל עד והוא גלגל עדה גלגל גמול. ואמנם [ש"ם] מול"ד הוא ענ"ש, וכן מצב"ה אופ"ן יו"ם וליל"ה כדמות אל"ף ויו"ד שהם שני סדני הגלגל. אבל ו"ה ו"א שלמים הם ח"י והכל ד"ם קי"א. והרמז והמצפה שסודו והיהו"ה וההוי"ה יצף יה"ו בחלוף א"ת ב"ש. והנה מולד סודו יסו"ד והוא שצריך למו"ד לדעת למוד הדם, אשר בשמאל האדם שהוא שטן (.) ושמו קיטור. והוא מגלה סוד הקטרת שהוא מכפר על העם. והנה יעקב בצאתו מבאר שבע, שהוא מבאר סוד השביעיות הלך חרנה ונצטוה ללכת פדנה ארם כמו שאמר לו אביו, "קום לך פדנה ארם" וסודו הפר"ד מאדו"ם כלומר מעשו והוא כח התקופה. שכן כתב שם "ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש" (שם כח' י'). ולפיכך הוצרך לקחת מאבני המקום עד שידע מה שלא ידעו לפנים. כי הם היו סבת בריאותו וחלומותיו ומן היציאה וממקומה ומן ההליכה ומקומה ומן הפגיעה במקום הנעלם שהוא הידוע לחכמים שהוא קוף בסוד התקופה, והוא ש"ם הש"ם שהוא ש"ר הפני"ם המשמ"ש מקו"ם הנשימ"ה ומקי"ף המחשב"ה ומקי"ף השנ"ה. ומן הליכה ש"ם מפני נועם כי בא השמש, "כי באש יי נשפט". ומהלקיחה מאבני המקום ומהשימו אותם מרשותיו ומהשכיבה במקום ההוא יתגלה סוד העבור ועניין התקופות והמולדות וסוד החלום של הסולם כולו, כי מן הבאר יצא ובאר מצא. והנה גלה כשהקיץ משנתו עד עתה לא ידע מעלת המקום באמרו "אכן יש יי במקום הזה ואנכי לא ידעתי. ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים" (שם יז'). והנה מאמר "זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר" (שמות ג' טו'), מגלה זה אשר במקום הזה ו"טוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תנח ידיך" (קהלת ז' יח'). והנה מן האבן נפרד באמרו "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים" (בראשית כח' כב'). באמרו "אין זה כי אם בית אלהים" והוא פתח י'. ואכן מצא שהוא שע"ר השמי"ם שהם עשרה שמים. ואם כן העשירי יהיה קדש ליי שהוא שוער השמים, בסוד זה "כי ז"ה כל האדם" (קהלת יב' יג'). ועל כן נאמר הגל הזה עד, שכן ז' פעמים ז' עולים מד"ה והוא הד"ם, גם ה' פעמים ה' עולים (היו"ם) [היו"ד] והוא הדי"ו חברם ותמצא ע"ד. ואמנם כל מול"ד כל"ל יסו"ד הד"ם והדי"ו ובו יהו"ה מודד, ובמדה שאדם מודד בה מודדין לו. והנה י' פעמים ה' עולין דמ"ו, גם ו' פעמים ה' עלו ל' הרי מול"ד:


ועוד סוד העבור בעת הלדה נאמר על היולדת בן, "אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים" (ויקרא יב' ב') הרי ז' "ושלושים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה" (שם) הרי ג"ל. ורמז וילד"ה זכ"ר וילד זה רך אינו קשה הוי רך כקנה ואל תהי קשה כארז, כך נקרא זה כקנה כארז רך וקשה תבנית גבור וחלש. "ואם נקבה תלד וטמאה שבעים" (שם) הרי ז'ז', "וששים יום וששת ימים תשב בדמי טהרה" (שם) הרי גלגל ז'ז' גז"ל גז"ל ת"ר וגוז"ל. ועל כן נאמר "ולקחה שתי תרים" (שם) שהם שתי פעמים ששי"ם כמו שעולה המספר של כולם ק"כ, או "שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת וכפר עליה הכהן" (שם), אשר בידו הכנה לכל מולד שהוא הכהן. וטהרה בסוד יה' פעמים יה' שסודו רכה טהורה. והנה ק"כ מכין סמ"ך יהו"ה נס"י, והוא רמזי האבנים, והמצבות הם רבות לאבות. ואפילו מצבת קבורת רחל ומקום המזבחות הוא ענין מופלג והוא מורה על מקום שצריך לזבוח עליו השעירים. לא שיזבחו זבחיהם לשעירים כלומר בעדם. וסוד הזב"ח חט"ה טוב"ה, על כן הוא לחטאת. ועל זה נרמז בסוד שעיר ראש חדש שהוא חטאת ליי. ומאמר הקבלה מופלג בו שאמרו שהשם אמר לישראל הביאו כפרה לפני על שמעטתי את הירח. ועתה אגלה זה מפורש וידוע שהמשכיל ישמח בו מאד והסכל יעצב בעבורו, בשמעו מה שלא שמע ובהיותו מדמה מה שלא היה ולא יהיה. והוא מפני עצלותו מחקירת האמת. ועל כן אין לי בו השגחה במה שידינני שאין דינו דין. ואמנם אתה בני חמודי אשר כבר ידעתיך בשם שאתה מחומדי התורה ומחושקי השם ומהדבקים בו, אעוררך לזה [ולכל] הדומים לך:


ודע כי יום הכפורים שהוא יום אחד בשנה לא נכפול בעבור הספקות, כמו שנכפול ראש השנה שהוא ב' ימים עם היותו ראש לכל המולדות ולכל היסודות, בם נכפלו ב' ימי סכות וב' יום שמחת תורה וב' ימי הפסח הראשונים והאחרונים וב' ימי עצרת. ואלו הם ו"ו ימים פשוטים וכפולים. ובהשימך יום הכפורים תוכם ישוב סודם וא"ו והנו אח"ד. כי תשימהו ראשון והיו ח' לסכות בכלל עם ימי שמחת תורה ועם ימי הפסח וד' למתן תורה וראש השנה. ואם תסיר כפלים יהיו כולם ז' ימים עם יום הכפורים בעצמו ויהיו הם על כל קדושתם ששה ימים כדמות ששת ימי בראשית. ואין ימים בכל השנה שהם אסורים בעשית מלאכה כי אם אלו השבעה. ואחד בכל שבעה ושבעה ימים והוא יום השבת, וכל זה מן התורה. והנה השנה מתגלגלים הימים בה כפי התורה. והנה סוד העולם גם כן מתנהג לפי התורה, שנאמר "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיה לג' כה'). וישראל מקדשין את החדש על פי בית דין, על פי הראיה כמו שמקדשין את השבתות ואת המועדים על פי הספירה. ולמה נתלו בידינו הקדושות האלה, מפני שהנפש שהיא שלישית לעולם ולשנה היא משולשת בקדושתה. שהיא בעלת שלש צורות בדמות קדוש קדוש קדוש שהן שלשה דברים נפרדין זה מזה במציאות, ושלשתן דבר אחד בצורה גם כן. והנה ישראל שלשה מינים כדמות הקדושה "כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם יי" (במדבר טז' ג'):


ואמנם הישראלים בכלל כל אחד ואחד מהם קדוש. והלוים בכלל כל אחד ואחד מהם קדוש. והכהנים בכלל כל אחד ואחד מהם קדוש. ואמנם אם הישראלי קדוש, הנה הלוי קדוש קדוש, והנה הכהן קדוש קדוש קדוש. מפני היותו הלוי בעל שתי מעלות והישראלי בעל מעלה אחת לבד והיא מפני שהוא יהודי, והלוי גם הוא יהודי ולוי והנה ב' מעלות, והכהן יהודי ולוי וכהן והנה ג' מעלות. וסודם יהודי לוי כהן ראשי תיבות הפוכים וסופי תיבות ישרים, הנה כל"י יי"ן והוא רמז ליין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. והענבים הם בני אדם כולם אשר השם בחר באלה מכל מין האדם, והם הפרי המשמח אלהים ואנשים שלולי זה הפרי לא נברא האדם, ותוכם השם המפורש מפורש, ועל כן הורידהו בלבך תמיד. והנה הם ששה שמות הקדש ה' מקיפין וסודם ק"ל וא' באמצע וסודו כב"ד. ועל זה הדרך היה הכבד בדמות יהו"ה והלב בדמות לוי [והמח] בדמות כהן. וכדמותן בעולם כפי הדמות אשר בנפש והן ציון עיר דוד שהיא בארץ הכבדה אשר שבתי פועל בה במדת הדין קשה ועזה. והלבנה שהיא המאור הקטן והחמה אשר היא המאור הגדול ושניהם כדמות משה ואהרן. ואמנם מרים היא בעם שהיא כדמות נשים לקדושה, ואעפ"כ עם שלמותם הם קדו[שות]. וכבר רמזו חכמים בסוד קדושה [משולשת] וזה שאמרתי. ואמרו אמר ר' (ישמעאל) [רב חננאל אמר רב] שלש כתות של מלאכי השרת... אחת אומרת קדוש ואחת אומרת קדוש קדוש ואחת אומרת קדוש קדוש קדוש (חולין צא ע"ב). וידוע שכבר פירש יונתן בן עוזיאל סוד ג' עולמות על דרך הקבלה באמרו ומקבלין דין מן דין ואמרין קדיש בשמי מרומא בית שכינתיה קדיש על ארעה עביד גבורתיה קדיש לעלם ולעלמי עלמייא. והסוד בם עולם מושכל הוא עולם היסודות ועולם מושכל ומשכיל הוא עולם הגלגלים ועולם מושכל ומשכיל ושכל והוא עולם המלאכים. וכדמותן הכבד צומח והלב צומח וחי והמח צומח וחי ומדבר. והנה הכבד בעל דעת כי הוא עץ הדעת טוב ורע, טוב מפני שהוא צומח ורע מפני שאינו מרגיש ולא מדבר. והלב בעל בינה והוא עץ החיים שהוא צומח וחי כלומר מרגיש ומבין. וכלל הגוף הוא הגן, והמח בעל חכמה והוא העדן שהוא צומח וחי ומדבר והנה הלב יודע ומבין והמח יודע ומבין וחכם:


והאיש השלם אשר יצא שכלו לפעל שבכבדו ולבו וראשו כלומר מחו דבר אחד, עד שהנפש הצומחת ובעלת הדעת מכרת וידעת ומבינה ומשכלת להנהיג ענייניה על פי השם, לא על פי הטבע לבד. והשפע כמו ששופע מעולם המלאכים על עולם הגלגלים ומעולם הגלגלים על עולם האדם, עד ששב את המיוחד הכללי משכיל בפעל. כן השפע השכלי הדברי אשר במח משפיע מן הראש אל הלב ומן הלב אל הכבד. וכמו שאלה יפעלו באלה לפי המדות האלוהיות כן אלה יפעלו באלה לפי המדות האנושיות הישרות. ועל כן בהכיר האיש אדיו ושדיו וקשריו אשר נקשר בם יתיר עצמו בידיו מידי הקושרים צבעיו וטבעיו. עד היות שלשת כחותיו הנפשיות מושלות בממשלה ידועה על כל הכחות הגשמיות, ומפני שיש שם כחות קשות ועזות [שהם הכחות] האסורים הנזכרים, הוצרכו הנפשות לפעול בתחלה בכחות הקרובות לפעולות הטבעיות היסודיות והגלגליות. ומפני שהירח פעולתו במים והמים מדתן מדת רחמים והשמש פעולתו באש והאש מדתה מדת הדין, הוצרכנו למצוא אמצעי שהוא בעל מדה אמצעית, והוא הרוח שהוא מכריע בנתים. ולפיכך שמנו הדם מכפ"ר שסודו מכרי"ע וטבעו כטבע הרוח שהוא לח וחם וכולל [כולם] שהוא אלהים. והם מבדילים בין הדם הטמא ובין הדם הטהור ובין הקדש ובין החול. כמו שהחמה והלבנה מבדילין בין היום ובין הלילה ובין האור ובין החשך. על כן אנחנו זבחים בעלי הדם [הטהור] שהן חיות בחיות לבד כבהמות והעופות ולא חיות ממש שחלבם טהור ודמם אסור. מפני שמי שחלבו טהור מן ההלכים על ארבע [ראוי] לפי הרמז להיות דמו טהור, ואין זה ראוי לזבחו תחת זה. ועל כן אנו מכסין דמו בעפר שהוא הפך מטבעו. ומכל מיני העוף הטהור אין אנו מקריבין כי אם תרים שסודו כמו עתים, "ובהגיע תר נערה ונערה" (מ' אסתר) בסוד א"ס ת"ר שסודו ת"ר היום, תר הלך ותר בא והם ששים קשרים. וכן בני יונ"ה הם בני הגלג"ל כלומר כחות הגלגל, שכל כח נקרא ב"ן למי שמשפיעו והוא מול"ד נולד בשעה ידועה:


וידוע הוא מספר יצירה שנאמר בו לב בנפש כמלך במלחמה. שהוא נלחם עם שתי מדות תמיד עד שיצא לפעל עם אחת מהן. והמלחמה שלו היא מפני היותו חי ומבקש להיותו מדבר. והמח משפיע עליו דבור כדי להעלותו אל מעלתו, והכבד מקטרג עליו. והמח קר והכבד חם זה מכה בו בקורו וזה מכה בו בחומו. והוא כדמות הרוחץ בבית המרחץ שצריך שיהיה ממוזג מן הקור ומן החום שאם יפילו עליו מים רותחין יצעק מיד ולא יוכל לסבול. והנה המלחמה עליו חזקה מצד החום ומצד הקור הבאים משני אבריו עליו. ובזו הדרך בעצמה סוד הלב עם החמה והלבנה שקשרוהו בטבע בתוך הגן. כי החמה פועלת בו במדת האש והיא מדת הדין והלבנה פועלת בו במדת המים והיא מדת רחמים. ולפיכך אנו מקדשים הירח עד שינצח הלב מלחמת גוג ומגוג ותשוב הממשלה כולה לנו. והשם שעוזר אותנו על הנצחון כשאנו שלמים אומר לנו הביאו כפרה עלי על שמעטתי את הירח, כלומר הביאו המכריע המכפר שהוא השם המציר, ויהיה עוזר להשלים כונתי ולא יהיה לכם מונע מעבוד אותי. מפני שהירח נתמעט כלומר מפני מיעוט מדת רחמים וחולשתה הדומה אצלכם לירח כנגד גבורת הדין ורבויה הדומה אצלכם לשמש. וזאת הכפרה שתביאו יהיה שעיר אחד לחטאת, והוא השד והשטן המקטרג המבריח מדת רחמים מן הנפש ומן השנה ומן העולם. ועל כן ש"ם מול"ד מכפ"ר ד"ם בכח"ו, כי כח"ו בד"ם מכפ"ר כל ענ"ש. ואם כן מול"ד שבמו"ח כשהוא מחש"ב למו"ד שבנפ"ש, והנעלם מן שם מולד מלמד, והכל ממשל מלמד דמיונות. והנהו לבדו מלמ"ד הצור"ה של דומ"ם ונעלמו מלמ"ד עצ"ם הצור"ה. ולפיכך תמצא ש"ם יר"ח שסודו מ"ח יש"ר והוא יצי"ר חמ"ר אבל משחי"ר הלבן, ועל כן נקרא לבנה. וזהו הסוד שגלו אצלנו חכמינו ז"ל באמרם טרם שניתנה תורה היתה כתובה באש שחורה על אש לבנה. כי שמים נבראו תחלה מאש, חבר שחור"ה עם לבנ"ה ותמצא רו"ח ש"ל הבנ"ה והוא הרו"ח ש"ל הב"ן והוא המולד:


ודע כי העולם יר"ח ורש"ת וסוד כולו חד"ש צל"ם ודמו"ת תורה חדשה בחבור שנ"י יצרי"ם. והם חתומים בחצי השם שהוא י"ה שמספרם עשר"ה חמש"ה. ואמנם חצי השם השני שהוא ו"ה שמספרם שש"ה חמש"ה. נוסף על הראשון יהוד"ה שהם יהי"ה כי הראשון במספר הפשוט ד' יתרה על [ו"ה] וזה שם שלם גם ד' נוספת על חברו. וזה יתבאר בסוד השם. ואמנם לבנ"ה הנעלם ממנה מ"ד י"ת ונ"א והיא מעידה על עצמה ואומרת מהאבן נולדתי. והוא רמז "ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחמר" (שמות יא' ג'). וסוד אב"ן בזה המקום חמ"ה, "משם רעה אבן ישראל" (בראשית מט' כד'). אמנם אמרו "אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה" (תהלים קיח' כב'). עניינו אות פ' שסודו מול"ד והוא לראש פנה שהוא לראש חדש תמידי. וסוד מאס"ו גלע"ד הרי אבן גלעד והנה הסוד ע"ד הג"ל הז"ה עד"ה הגול"ה אשר גזל"ה הדע"ה מן העד"ה ועד"ה המצב"ה כמו שאמרתי שהיא הקבלה שהיתה עתידה לשוב לנו בהשלים לסימן הגל הזה. והוא סימן ה' אלפים ונ' שנה והוא סוד נ"ה הנשאר משם פנה והפוכם הנפ"ש התיר"ה אל"ף שנ"ה. כי ו' אלפים שנה הם ראשי תיבות וסופי תיבות של כל הפסוק. ותוכי תיבות שלא יב"א נבי"א נסתר"ו והקיפם ה"א אלפים שנים. והנה היה הנביא הנזכר האמצעי בתוך מפני שהנביא שיבא יאמר בסתר אני נביא עד שיושלם ההקף אשר הם ה' אלפים ומ"ה שנה. והגלגול היה אלפים ומ' שנה והם אלפים שנה שקדמה התורה לעולם. כי כל ימות העולם הם שבעת אלפים שנה אשר נגזרו על התורה שתנבא על פי משה. כלומר על פי השם שכן כתב "על פי יהו"ה ביד משה". וכן "פה אל פה אדבר בו" והוא סוד אלפים שנה ה"א פעמים אלהי"ם והרמז על זה "ויהי שיר"ו חמשה ואלף" (מלכים א' ה' יב'), שהם ה' א' ורמזם ה' א"לפים וסוד חמש"ה ואל"ף. המלך שלמה שהוא עת והוא מוליד השע"ה שהיא שע"ה ידוע"ה וסודה מול"ד [שמי"ם] כלומר למו"ד [השפה] והוא מול"ד זכ"ר ונקב"ה והוא סוד הנשמ"ה אשר פועל בה האו"ר הנבר"א ומוליד הב"ן והב"ת באו"ת ובאב"ן, ואמנם [סודם] הד"ם והדי"ו זכ"ר ונקב"ה. והנה אם כן שם מולד [ה] אדם ע"ת והוא ש"ם כ"ל מול"ד והוא [שפע] מושכל והנו כשפע הבא לאדם מהשכל. ומתוך מה שגיליתי לך בסוד זה תבין מה שלא גיליתיו שהכל נקשר קצתו בקצתו. ואמנם צריך שתדע כי סוד ע"ת הוא משק"ל מנפ"ש מכ"ל רקי"ע והוא מל"ך השע"ה. ועליו נתלה המול"ד בשבוע"ה וסודו [רקי"ע] מי"ם, ובתחלה מכש"ף [י]הי"ה והוא ככשפ"ן כדמו"ת שני"ם אד"ם וחו"ה שהם שנים והם אחד. ואם כן הם אחד ושנים, ואד"ם אח"ד ושני"ם מפרקי"ם. והנה שמ"ו מעי"ד שהו"א מודי"ע המערכה ויעיד לך על עניינו ש"ם סינ"י, ואע"פ שאין (.) יש סימן. ועליו נתלו כל (.) לתהל"ה שכולם מודי"ם לש"ם ומלמדי"ם רו"ח אלהי"ם, כי שם אדנ"י אדנ"י והוא מור"ה הרו"ח מאו"ר היר"ח ופועל [בשכ"ל] ובדמיו"ן שנעלמו ינ"ו וסוד גלג"ל יומ"י גלג"ל הבט"ן גלג"ל המבי"ט האי"ן, וכולו עניו"ת התנוע"ה שכ"ל הפוע"ל עינו"ת התנוע"ה ומספרו ארב"ע מאות ושבעי"ם וסודו שת"י וער"ב עם א"ב וא"ם. זהו סוד ע"ת שהוא המקי"ף הכדו"ר והוא משביע ערות אב ואם בשבועת מאור עמיא, גם בשבועת אור עממי"א שהם פמלי"א. וסוד אור עממיא הוא אור השמש וסוד מאור עמיא הוא אור הירח. ועל שניהם נאמר "אשר חלק יי אלהיך אותם לכל העמים" (דברים ד' יט) להאיר להם תחת כל השמים לא למעלה מהם:


ובזה המקום אין צריך להעירך על מה שבא בקבלה במסכת שבת בפרק כלל גדול אמרו בשבת. עד שתתעורר לדעת החיוב שעלינו בלמוד העניינים אלו ובידיעתם שהחכמים יודעים מעלת ידיעת דבר זה. ושם נאמר על זה היודע לחשב בתקופות ובמזלות ואינו מחשב אסור לספר הימנו. ועוד נאמר שם אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא כל היודע לחשב בתקופות ובמזלות ואינו חושב עליו הכתוב אומר "ואת פועל יי לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו" (ישעיה ה' יב'). ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן מנין שמצוה על האדם לחשב תקופות ומזלות שנאמר "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה" (דברים ד' ו'), איזו היא חכמה ובינה שהיא לעיני העמים הוי אומר זה חישוב תקופות ומזלות. וכבר קדם לזה אמרם הלומד דבר אחד מן המגוש חייב מיתה. ועוד מגוש"י השדי"ם, וסוד אמגוש"י שט"ן א' שטנ"א והוא שי"ן שני כמספר מעלות הגלגל של המזלות. כי הם ל' מעלות לכל מזל והם י"ב מזלות והנה הם בל"י של בלימה. וסוד השם מודיע זה ובא זה כולו אצלם משותף עם ענין הקושר והמתיר. ואמרו תרי קטרי בהדי הדדי שרי חד וקטר חד. ונאמר שם כי צדי חלזון קושרין ומתירין. וידוע שבדם חלזון צובעין פתיל תכלת של [ציצית], ותכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד. ומה שזכרו החכמים ז"ל באמרם תקופות וגימטריא פרפראות לחכמה הוא מפורסם לכל. אבל ראוי שתדע למה קראום שם חכמה ובינה ופה אמרו שהם פרפראות לחכמה. ודע כי כן הוא כי, בעת שישתתפו ענייני התקופות עם גימטריאות פרפראות לחכמה, ובעת שישתתפו עם המזלות הם חכמה ובינה. מפני שהתקופות כשהן נמדדות ונספרות עם הארץ ועם מדתה על דרך ארבע רוחות העולם, אין אמתת פעולת השמש נגלת בם. מפני שלא יודעו מזה החיובים המתחייבים מן העליונים כולם, העוזרים לשמש שהוא בעל התקופות בפעלו. ועל כן הם בדמות עזר לחכמה לא שלמותה כמו שהפרפרת טפלה לפת. ואמנם הפרפרת מעוררת התאוה לקבל הפת ועל כן סוד פרפרת פ"ת פ"ת, והוא סוד טט פת, טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים. והנה ארבע רוחות, והרמז על ארבע כנפות כסותך. רמז לארבע רוחות ולארבעה יסודות ולארבע איכויות ראשונות. ולפיכך כשישתתפו עם המזלות בארבע חיות וארבע צורות יוודע מהם הכל. ואשר זכרו התקופות וגימטריאות וזכרו תקופות ומזלות ולא אמרו תקופות ומולדות, הוא מפני שהנזכרים פה לא באה בהם מצוה מבוארת בתורה כללית לכל. שהרי זאת המצוה גם כן אינה על הכל אלא על היודעים אותה לבד. שכך אמרו כל היודע לחשב ואינו מחשב, ואם כן משאינו יודע לחשב פטור ממנה. וכבר אמרו קטן היודע לשמור תפילין אביו קונה לו תפילין, מכלל שאם אינו יודע לא יקנה לו. עם היות המצוה ההיא לו מפני חינוך לבד, כמו שאמרו מחנכין אותן במצות. ואמנם מצות המולדות שהיא ענין קדוש החדש באה בהן המצוה מבוארת בתורה. והנה היא על פי הראיה ועל פי בית דין, בהיות ארץ ישראל במעלתה ובמעמדה ובית דין קיים וקובעין ודוחין ונמנין וטורדין ומחשבין ועונשין כל דבר על בוריו. ולפיכך לא הוצרכו להזכיר זו המצוה הנגלת עם זו המצוה הנסתרת:


ואחר שהעידותיך על זה אשוב להודיעך כוונתי בענין המולדות. ואמנם אכתוב לך תחלה הפשט מהם מפני שעליו הנעלם בנוי ואודיעך איך אין לנו היום דרך כי אם חשבונית לדעת דרכי המולדות האלה:


וזה סימן גלגולם לפנים:


(לכמה חדשים) (חלקים) (שעות) (ימים):


הושם גלגל לא' תשצ"ג י"ב א':


להנצל מכף עול לב' תק"ו א' ג':


להוריד בו הטל לג' רי"ט י"ד ד':


לברוח מיד נבל לד' תתרי"ב ב' ו':


לקבץ בו הקהל לה' תשכ"ה ט"ו ז':


לקרוא בשם יי הוחל לו' תל"ח ד' ב':


אם תגאל באל לז' קנ"א י"ז ג':


אם תשמע ואם תחדל לח' תתקמ"ד ה ה':


אם תדע משול על מזל לט' תרנ"ז י"ח ו':


ובאיל לי' ש"ע ז' א':


אל תכסה דם מעגל ליא' פ"ג כ' ב':


יזהירך אל ליב' תתע"ו ח' ד':


ווי עמודיך ליג' תקפ"ט כ"א ה':


יח' שצ"ו למ' וסודו חצי מולד:


והנו חצי ושלם או אמור גם כן שלם וחצי. והוא שרמזנוהו באלפא ביתות המצורפות להודיע אמתת שם השם שהוא י"ה יהו"ה על דרך הסוד, שהענין בו י"ה יוד הא ודעהו:


ואלה המולדות שזכרנו הם סימנים למצוא בהם כל מולד ומולד שבכל ראש חדש וראש חדש. ודע כי המולדות מיוחסות אל הירח והתקופות מיוחסות אל השמש. ועם היות זה ידוע שהחדשים מתחדשים ומשתנים על פי מהלך הירח והשנים משתנים ומתחדשים על פי מהלך השמש. הנה היום מיוחס לשמש והלילה לירח. והנה מנו ימים ושנים וחדשים ושבועות לשניהם, וגם עתים ורגעים ועונות ושעות וחלקים לשניהם. מפני ששניהם [קשורים] זה בזה ואין פעל לזה בלא זה. אלא שהממשלה נחלקת בשניהם לקצים ולשמטין וליובלות על ידי הספירות. ומי שאינו מכיר סוד הקצים לא יוכל לדעת לעולם סוד חדוש העולם באמתתו. והנה אמרנו חדוש העולם באמרנו חדוש החדש או חדוש הירח והוא שכמו שהאור הירח חסר בסוף זה החדש כלומר סוף חדש תמוז על דרך משל ובשעת מולד ראש חדש אב בשנת המ"ה שהוא ל' ד"ד ל"ב ויום ראש חדש הוא יום ד' בעצמו מתחיל הירח בסוף ל"ב חלקים משעה ה' של הלילה לחדש אור חדש [וזאת] לא קבלו לעולם עד עתה ויוסיף האור ההוא תמיד עד היות הירח שלם באורו מלא מכל צדדיו בלי תוספת ובלא מגרעת. והזמן הוא חצי החדש והאור הוא מכלל ענייני העולם והיא בריה מחודשת והחדש הוא מכלל ענייני השנה וכלל ענייני העולם וכן כזה בעצמו יקרה למלוי העולם או לשוויו ולשלמותו אמור כמו שתרצה שהכל כונה אחת עם חסרונו ותוספתו. והנה יהיה חדוש העולם על פי המדות בהכרח ותהיינה המדות על פי השמות בלא ספק, ויהיו השמות נגלים ונעלמים על פי האותיות ויתחדש מחדושו זה עלית אומה או אומות וירידת אחרת או אחרות והן הנגררות והנמשכות אחריהן או דומות להן בעניין "וגם ערב רב עלה אתם" (שמות יב' לח') ובמשול האומה המיוחדת שהיא הסגולה מכל העמים לשם אשר לו כל הארץ כאמרו ית' "והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ" (שמות יט' ה') יתחייב מממשלתה להשיב כל מכתב אל מכתבה להיותו סגולה מכל מכתב להדמות אליה ולהחזיר כל לשון אל לשונה גם כן ולהיותה עליונה על הכל כאמרו "ונתנך יי אלהיך עליון על כל גויי הארץ" (דברים כח' א'):


וזה הוא למצוא המולדות של כל שנה למפרעה כפי מה שיתחייב מהפנים:


נחפז (חרוזים לזכור החלקים) לא' רפ"ז י"א ה':


הועד לב' תקע"ד כ"ב ג':


נשא לג' תתס"א ט' ב':


נפסח לד' ס"ח כ"א ז':


נשנה לה' שנ"ה ח' ו':


אשנב לו' תרמ"ב י"ט ד':


נלקט לז' תתקכ"ט ו' ג':


נעלו לח' קל"ו י"ח א':


נארג לט' תכ"ג ה' ז':


חפשי לי' תש"י י"ו ה':


מאז ליא' תתקצ"ז ג' ד':


הורד ליב' ר"ד י"ה ב':


נמצא ליג' תצ"א ב' א':


זו היא הדרך לכל חדשי השנה למצוא בה דרכי המולד לאחור ונתחייבה מן המותר ההולכת לפנים שהיא אי"ב תשצ"ג (בחדש יש כ"ט יום י"ב שעות תשצ"ג חלקים לכן המולד הבא יצא הנוסף על כ"ח יום א' ימים וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים וזהו אי"ב תשצ"ג). וזו היא הדרך לדעת בה כל מולד ומולד של ראשי שנים מיט' שנה לפנים ומהם י"ב שנים פשוטות והם אבד"ה זט"י ב"ג הו"ח (לאחר י' הוסף י' לכל אות) ומהם ז' שנים מעוברות והם גו"ח אדז"ט והשנים הפשוטות יוצאות על דרך ד"ח תתע"ו (לאחר שנחלק לז' ז' משנה פשוטה בת שנ"ד יום וח' שעות ותתע"ו חלקים זוהי השארית) והשנים המעוברות יוצאות על דרך ה' כ"א תקפ"ט (שנה מעוברת שפ"ג יום כ"א שעות תקפ"ט חלקים):


תתקכ"ח ג' ה' י"א תתע"ו ח' ד' א':


תשכ"ד י"ב ב' י"ב תרע"ב י"ז א' ב':


תק"כ כ"א ו' י"ג קפ"א י"ה ז' ג':


כ"ט י"ט ה' י"ד תתרנ"ז כ"ג ד' ד':


תתק"ה ג' ג' י"ה תתנ"ג ח' ב' ה':


תש"א י"ב ז' י"ו שס"ב ו' א' ו':


ר"י י' ו' י"ז קנ"ח י"ה ה' ז':


ו' י"ט ג' י"ח תשמ"ז י"ב ד' ח':


תקצ"ה י"ו ב' י"ט תקמ"ג כ"א א' ט':


של"ט ו' ו' י':


הנה אלה י"ט שנות הירח נקראים מחזור אחד. ומי שרוצה למצוא השנים לאחור ימצאם פה דרך מולדות ראשי השנים למפרע. הנה הפשוטות למפרע כנגד ד"ח תתע"ו תמצא בט"ו ר"ד שהוא בי"ה ר"ד בעצמו, כי ט"ו י"ה הוא. וכנגד המעוברות על דרך הכ"א תקפ"ט תמצא א"ב תצ"א וכשתחברם פנים ואחור יצאו כולם:


שבעה שבעה ימים שלמים:


קנ"כ כ' א יא' ר"ד י"ה ב' א':


שנ"ו י"א ד' יב' ת"ח ו' ד' ב':


תק"ס ב' ז' יג' תתצ"ט ח ו' ג':


תתרנ"א ד' א' יד' כ"ג - ב' ד':


קע"ה כ' ג' י"ה רכ"ז י"ח ד' ה':


שע"ט י"א ר' י"ו תשי"ס י"ז ה' ו':


תק"ע י"ו ז' יז' תתקכ"ב ח' א' ז':


תתרע"ד ד' ג' יח' סל"ג י"א ב' ח':


תפ"ה ז' ד' יט תקל"ז ב' ה' ט':


תשמ"א י"ז ז' י':


הנה אלה י"ט שנים מחזור אחד לאחור כלומר למפרע ומי שרוצה למצוא ראשי המחזורים יעיין פה:


ועשרות המחזורים לפנים אחדי המחזורים לפנים:


תק"נ כ"א ה' י' תקצ"ה י"ו ב' א':


כ' י"ט ד' כ' ק"י ט' ה' ב':


תק"ע י"ו ג' ל' תש"ה א' א' ג':


מ' י"ד ב' מ' ר"כ י"ח ג' ד':


תק"ץ י"א א' נ' תתי"ה י' ו' ה':


ס' ט' ז' ס' ש"ל ג' ב' ו':


תר"י ו' ו' ע' תתקכ"ה י"ט ד' ז':


פ' ד' ה' פ' ת"מ י"ב ז' ח':


תר"ל א' ד' צ' תתרל"ה ד' ג' ט':


ק' כ"ג ב' ק' תק"נ כ"א ה' י':


וגם אלה הם מאות המחזורים לפנים:


ת"ר י"ח ג' ם' ק' כ"ג ב' ק':


ת"ש י"ז ו' ן' ר' כ"ב ה' ר':


ת"ת י"ו ב' ף' ש' כ"א א' ש':


תת"ק י"ה ה' ץ' ת' כ' ד' ת':


תת"ר י"ד א' א' ת"ק י"ט ז' ך':


ואלה עשרותיהם לאחור ואלה הם המחזורים לאחור:


תק"ל ב' א' י' תפ"ה ז' ד' א':


תתר"ס ד' ב' כ' תתק"ע י"ד א' ב':


תק"י ז' ג' ל' שע"ה כ"ב ה' ג':


תתר"מ ט' ד' מ' תת"ס ה' ג' ד':


ת"צ ע' ה' נ' רס"ה י"ג ז' ה':


תתר"כ י"ד ו' ס' תש"נ כ' ד' ו':


ת"ע י"ז ז' ע' קצ"ה ד' ב' ז':


תת"ר י"ט א' פ' תר"מ י"א ו' ח':


ת"ג כ"ב ב' צ' מ"ה י"ט ג' ט':


תתק"פ - ד' ק' תק"ל ב' ק' י':


וגם אלה מאותיהם לאחור כלומר למפרע לשעבר:


ת"פ ה' ג' ם' תתק"פ - ד' ק':


ש"פ ו' ז' ן' תת"פ א' א' ר':


ר"פ ז' ד' ף' תש"פ ב' ה' ש':


ק"פ א' א' ץ' תר"פ ג' ב' ת':


פ' ט' ה' א' תק"פ ד' ו' ך':


וזו היא הדרך לשתף שארית כל מחזור ומחזור שהוא בי"ו תקצ"ה עם ב"ה ר"ד, לפי דעת האומרים שראוי להתחיל ממנו וקורין אותו המולד הראשון של השנה הראשונה של היצירה. ויהיה אם כן מה שיצא מחבורם בסימן (יד"ט תשצ"ט) [דכ"א תשצ"ט]. ועוד מחבור זה עם בי"ו תקצ"ה יצא מהם (יז"כ שי"ד) [זי"ד שי"ד]. ועוד יתחברו בזו הדרך תמיד לפנים עד הגיע החבור אל רי"ו מחזורים שלמים, בשתהיה ההתחלה מן לב' ה' ר"ד המחובר אל מה שעבר משנת תהו שסימנו לפי זו הדרך (יד"ח ת"ח) [דכ"א ת"ח] . כי בחברך בהר"ד עם בי"ה ר"ד שהוא סימן בט"ו ר"ד כמו שאמרנו למעלה יצא מחבורם (יד"ח ר"ד) [דכ"א ת"ח]. ואמנם כבר אתה יודע שאלה החדשים או השנים או המחזורים שעברו לפני זה הסימן הנרמז כולם הם זמנים מחשביים. כי איך נחשוב מחזור שעבר והוא י"ט שנה אם הזמן נברא ולפנים לא היה. אלא אם תאמין דעת האומרים שהיה סדר זמנים קודם לכן או זמנים ממש לא סדר זמנים לבד. ואנחנו בעלי דת משה רבינו ע"ה ומאמיני אמונת אברהם אבינו ע"ה וכל הנמשכין אחרינו בשני דרכי האנשים האלה שהם שני המאורות הגדולים אשר האירו כל מחשכי המחשבות והורונו ללכת בדרכים אשר בהם חפץ השם שנלך בם למען החיותינו, לא הביאנו דבר אחר להאמין אמונת חדוש העולם, כי אם מפני שתתאמת אצלינו בקלות הדרך המביאה לאדם לידי חיי העולם הבא. אשר הם תכלית כונת המצאת השם את האדם מצד היות האדם נברא בצלם אלהים ובדמותו. ואילו היה אפשר זה עם האמנת קדמות העולם לא היתה אצלנו האמונה ההיא קשה. וזה מפני שהאדם כמו שבא לעולם הזה חי בטבע אינו הולך חי לעולם הבא בטבע. כי חיי העולם הבא תלויים בדבר שהוא ממה שאחר הטבע ואינם תלויים בטבע. ואמנם הטבע הכין האיברים ורוחותיהם וכחותיהם כדי להגיע אל זו התכלית ובהרגל רב ובלמוד הדרכים שהם באדם בכח עם מה שבא מן השפע על הכחות האנושיות מצד הכחות האלוהיות. אפשר שיוציא האיש כחו לפועל ובו יתפשט כחו מכל הכחות הטבעיות ויתלבש מן הכחות האלוהיות ובזה ינצל מן המות הטבעי ביום מותו ויחיה לעולם. ואתה יוודע זה כולו מבואר:


והנה ידוע כי האדם אינו מדבר עד שילמדוהו הלשון, ואם אינו מדבר אין בינו ובין [החי] הפרש, כי הוא בעל חיים בלתי מדבר כמוהו. ואם התגדל ולא למד מה שראוי ללמדו או למד ולא כדין מלמודו מה שראוי להבינו והוא מה שמביאו לידי חיי העולם הבא. הנה יש הפרש בינו ובין הקוף מצד הכרת המורגש והמדומה והנחשב והמוסכם והמפורסם והמקובל, שמהם יתחייבו לו עניינים ומעשים. לא יצטרך הקוף אליהם בשמירת אישו ולא מינו. ואמנם כל זמן שלא ישכיל המושכל ולא ידע את הידוע הראוי לדעתו והוא שבעדו נברא אין שם דבר שיצילהו מידי הטבע שבו נקשר בטבע מעת היותו שכבת זרע יוצא ונפרד מאיברי אביו לבא ברחם אמו ושם מקום העבור והוא הנקרא אצלנו מקום ההריון. והוא ב' כחות מאביו וב' כחות מאמו. והנה על זה נקראו אביו ואמו הוריו. וסוד הורי"ם ה"ם רי"ו והוא הור"ה הדרך לידיעת השם עם ג' פסוקים שהם ויסע ויבא ויט. וסוד ההורי"ם רס"ו מחזורים שהם נ' שנים במקום ראשי מחזורים אחר רי"ו לסימן ההריון שהוא י' שנה מן מחזור רס"ו ובתשלום מחזור י"ה ישלם הקץ. כי זה נודע מסימן ב' ה' ר"ד שהוא סימן א' אחור"ה החתום ברו"ח הגבור"ה גם ברו"ח הירא"ה והוא עם בהר"ד עולים רי"ו רי"ו. כי מן רי"ו אל רי"ו מתגלגלים המחזורים של מהלך הירח. ואמנם חוזרים תמיד שעה אחת לאחור אחר רי"ו ומתחילין עוד מן רי"ז ומשלים מחזור שני בסימן תל"ב ומתחיל מן תל"ג ומשלים עוד בסימן תרמ"ח ועוד מן תרמ"ט מתחיל ומשלים עד תתס"ד ומן תתס"ה הולך אל תתרפ"ט. והנה עם זה נשלם סימן שעה אחת. ובזה הדרך תבין אמרם יומו של הקב"ה אלף שנה, ואלפים שנה קדמה התורה לעולם שהם יום יום שכוללים אצלנו מ"ח שעות. והנה כ"ד שעו"ת יו"ם אח"ד והם שור"ש הנבוא"ה. וזה הסימן הוא שור"ש המבט"א והוא שור"ש הב"ן, וכשתחבר זה אל מה שנסמך עליו תבינהו שהוא ענין מתן תורה שנאמר עליה למשה על פי השם "ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורתם" (שמות כד' יב'), להורתם כתיב חסר וי"ו שסודו להריון, שבידיעתו יתעבר ויתרכב כחם המוכן לקבל, ויקבל ויולד ממשה משיח בן דוד. כי משיח בן יוסף נולד בטבע אבל משיח בן דוד נולד ממה שאחר הטבע. והנו להורתם לתמורה ועניינו הידוע הוראה ודרך ההורים שמורים לבניהם הדרך הטוב:


וכבר הודעתיך סוד ההריון המחזורי עם זה ושצריך ללקחו בנפש שוה עם השנה ועם העולם להתירו בכח שנה. מסוד אמרו אשר כתבת"י להורת"ם שסודם תכלית בראשית לבהר"ד. כי כן סוד אמרו ו"ה תורה ו"ה מצוה שהם וה תרוה וה מצוה. ואמנם הם הצורות וסו"ד תרמ"צ ש"ם שמי"ם שש"ם מי"ם מתי"ר המול"ד ממי"ר תל"י ממי"ת עמל"ק. ועל זה נאמר "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח" (דברים כה' יט') לא תהיה תשכח מלחמות זכרו. ודע כי אתך זכר עמלק שת"י וער"ב והם שער"י חש"ק ונקראו שחק והם פתח"י שמי"ם וסודם שער"י הברכ"ה והקלל"ה הם הם פתח"י זכ"ר ונקב"ה וכולם עונים אל כונה אחת. וסוד תמח"ה שת"י וער"ב בתקופ"ת תמו"ז שיתער"ב החות"ם החתו"ם בראשי"ת הנבוא"ה פנים ואחור. כי ראשי"ת הוא מצו"ת עש"ה וסודם רמ"ח והעד הברא"ם והחותם שחתם מלאכי שסיים דברי משה הוא "חר"ם" וסודו תחת הארץ לא תחת השמים. והנה זה חמ"ר הארץ וזה חמ"ר השמים כי חמר השמים תחת הארץ כאשר חמר הארץ תחת השמים. וזה סוד העבור הוא והתורה והמצוה אשר הם הצורות. כי נר מצוה ותורה אור גם אור התורה אותיות שהם שלשה חלקים, אמ"ש, בג"ד כפר"ת, הוזחט"י לנסעצ"ק. גם נ"ר מצו"ה מהרצו"ן. הם יודיעוך עניין יום יום עם פסוק "ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום משחקת לפניו בכל עת" (משלי ח' ל') שמאחר שהיצירה (.) ולפניה יום יום "לשקד על דלתתי יום יום לשמור מזוזת פתחי" (שם). והנה תתר"פ עם רי"ו ארצ"ו "משחקת בתב"ל ארצ"ו" (שם) וזהו טבע רי"ו שהוא טבע גבור"ה:


ועוד כי אמונת סדר זרעים היא ראויה להאמין על ספרו של רבינו משה ז"ל שבו קדוש החדש. והוא הספר השלישי שחבר במשנה תורה. ורצה לומר בזאת האמונה המחשבית דין עליו לחקור בכל צד ובכל פנה שאפשר לדעת זה אם העולם קדמון על איזו צורה הוא. כי יש אמונת קדמות מעולה מאמונת חדוש עם ידיעת מחשבת מהות זו וזו. גם יש שם אמונת קדמות מסכנת הנפש ומבטלת כל אמונה אמתית. ויש שם אמונת חדוש גם כן מבטלת השכר ממציאותו ומכחשת כל טובו, וזו רעה חולה גם זה הבל ורעיון רוח. ואמנם על דרך האמת יש שם אמונת חדוש אמתית ואין בה ספק, והיא שראויה לחקרה ולדעתה באמת מכל צד והיא מוציאה כל הספקות המחשביות מלב מאמינה ויודעה כאשר היא. כי לפי דרכיה שורה השכינה על האדם להודיעו זו האמונה על אמתתה. רק לא תתאמת אלא שרוח הקדש שורה עליו. ואמנם חכמי הקבלה השלמים מוסרים זו האמונה בקבלה לבניהם ולתלמידיהם פעם אחת בשבוע עם ידיעת שם בן שתים עשרה אותיות. אשר לא יתכן שידעוהו מאמיני הקדמות הקדמונים ושהם נמצאים היום והעתידים לבא. כי לא תקובל זו הקבלה אלא עם אמונת החדש על צורה אחת נעלמת. ומאמיני הקדמות יכחישוה בכל כחם והדין אתם. כי מי ששם דעתו על היות העולם קדמון בין לדעת [אריסטו] ובין לדעת אפלטון רבו, שכבר שתי דיעותיהם על פי ספר המורה שלמדת לפנים, לא יתכן לו לעולם שיקבל זו הדרך המורה על החדוש באמונתנו שהיא אמונת בריאת יש מאין. כלומר המצאת מצוי מבלתי שיקדם לו מצוי אחר זולת השם יתע'. והאדם הזה המצוי היום בעצמו בהשיגו אמתת מציאות השכל הפועל ישיג זה על פיו היאך הוא, ולא ישיגהו בשום פנים מי שלא ישיג מהות שכלו ולא יכיר מהות היש וכל שכן האין שאין לו מציאות:


ולפיכך צריך שתדע ענין סוד המולדות הירחיות כולם וחזירתם חלילה כאשר בתחלה. כי זו הידיעה מועלת מאד בידיעת אמונת החדוש הנזכרת, ומועלת גם כן לידיעת סתרי התורה. שעל כן צונו השם על ענין קדוש החדש לדעת יום ראש החדש שהוא יום השנה בעצמו. הנקרא יום הזכרון שבו אנו אומרים מלכיות זכרונות ושופרות שסימנם מז"ש וסודם נודע בא"ל שד"י. ומיום ראש החדש הראשון שהוא ראש חדש תשרי שמזלו מאזנים יודעו הראשים האחרים כולם. כי אתה מונה למולדות מתשרי ולתקופות מניסן שמזלו טלה, והוא פלא שסודו ענן ומזלו דם והוא מיוחס לחמה. והנה מאזני"ם סודו פס"ח והוא קמ"ח והנה מיוחס ללבנה. ואם כן זה פעל הבינה וזה פעל החכמ"ה, זה פעל הלב וזה פעל המח. ומשניהם תבין כי יש אזני"ם למט"ה על כן אנ"י מט"ה מז"ל בכח החכמה. והנה סוד ד"ם פס"ח קב"ץ בצל"ע ס"ם הלבנ"ה שהוא ס"ם פח"ד וסודם קוף ה"א ופעלו מקומו קו"ף ה"א ק"ה זמנים הם אשר מהם הס"ם על"ה ומתפרנס ממנו המין גם ל"ב החכ"ם במזו"ן מאדנ"י הפ"ך המי"ן והוא מקום המבח"ן הנמז"ג בזמנ"ו ודם מילה ודם המול"ד ומול"ד הד"ם ולמוד מדה כלם. ועל כן צריך שידע המשכיל סוד התולדת וסוד העבור. ר"ל סוד ההריון אשר כבר רמזו אותו החכמה בברכת הירח וז"ו הי"א, בא"י אמ"ה אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם ששים ושמחים לעשות רצון קוניהם. פועל אמת שפעולתו אמת וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהן עתידים להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על כבוד מלכותו. בא"י מחדש חדשים. וזו עדות ברורה על החדוש הנרמז ושהוא על פי השם. ודע כי עדות שני המזלות גם כן עדות ברורה שתנועתם היא על פי השם המפורש. וזהו סודם י"ה פעמים י"ה עולים רכ"ה. והנה מזל מאזני"ם מחצי מז"ל טל"ה גם הוא מזל דל"י, כי הוא שלישי לעדות מפני שיחסוהו אל ישראל כאשר כוכבו שבתי. והנה גדי עמו וכוכבי טלה עם כוכבי עקרב מצטרפים עם נגה והם הפכיים זה לזה וכן כולם שנים הפכיים לכוכב אחד והוא מכריע בנתים כלשון הפלס והמאזנים ולפנים יתבאר כל זה בע"ה. ונשוב להראות הדרך במחזור פנים ואחור ראשי מחזורים לפנים ראשי מחזורים לאחור אשר התחלתם מן לבהר"ד מן י"ג תתע"ו עם בי"ו תקצ"ה עם ד' ז' תפ"ה:


תתע"ו ג"י י ר"ד ב"ה ל:


רפ"א א"ו ל תשצ"ט ד"ט י:


תשס"ו ה"א י שי"ד ז"ב י:


קע"א ב"ט י תתר"ט ג"ו ל:


תרנ"ו ז"ד ל תכ"ד הי"א י:


ס"א ד י תתרי"ט א"ג י:


תקמ"ו א"ז י תקל"ד ד"ח ל:


תתרל"א ו"ב ל מ"ט ז"א ל:


תל"ו ג"י ל תרמ"ד ב"ה י:


תתקכ"א ז"ה י קנ"ט א"י ל:


שכ"ו ה"א ל תשנ"ד א"ב ל:


תתי"א ב"א ל רס"ט ג"ז י:


רי"ו ו"ד י תתס"ד וי"א ל:


ראשי מחזורים לפנים ראשי מחזורים לאחור:


והתחלתם והתחלתם:


מן יו"ב עם בי"ו תקצ"ה מן יו"ב עם ד"ז תפ"ה:


יו"ב בלא חלק יו"ב בלא חלק:


תפ"ה ג"ט י תקצ"ה בי"ו ל:


תתק"ע א"ד ל ק"י די"א י:


שע"ה ה י תש"ה ז"ג י:


תת"ס ב"ז י ר"ב ג"ח ל:


רס"ה ז"ג ל תתי"ה ז ל:


תש"נ ד"י ל ש"ל א"ה י:


קנ"ה א"ו י תתקכ"ה ד"ט ל:


תר"מ ו"א ל ת"מ ז"ב ל:


מ"ה ג"ט ל תתרל"ה ב"ו י:


תק"ל ז"ד י תק"נ הי"א ל:


תתרי"ה די"א י ס"ה א"ד ל:


ת"כ ב"ז ל תר"ס ג"ח י:


ראשי מחזורים לפנים ראשי מחזורים לאחור:


והתחלתם והתחלתם:


מן יג"י תתע"ו מן לבהר"ד:


עם בי"ו תקצ"ה עם ד'ז' רפ"ה:


תרפ"ט ו י תתע"ו ג"י י:


צ"ד ג"ח י שצ"א ו"ג י:


תקע"ט א"ג ל תתקפ"ו ב"ז ל:


תתרס"ד ה"י ל תק"א ה ל:


תס"ט ב"ז י י"ו ז"ה י:


תתקנ"ד ז"א ל תרי"א ג"ט ל:


שנ"ט ד"ט ל קכ"ו ו"ב ל:


תתמ"ד א"ד י תשכ"א א"ו י:


רמ"ט ו ל רל"ו די"א ל:


תשל"ד ג"ז ל תתל"א ז"ג ל:


קל"ט ז"ג י שמ"ו ב"ח י:


תרכ"ד ד"י י תתקמ"ח ה י:


תנ"ו א"ה ל:


הנה גליתי לך כבר רוב סתרי תורה על פי המולדות בדרכי סוד העבור. וצריך עוד שארמוז לך דברים [ש]צריכים לקשרם מה שעבר ועם מה שיבא מזה הענין וגם מועיל הרבה בשאר דברים והבינם. דע כי אלה הסתרים שסדרתי פנים ואחור יורוך סתרי מהלך סוד העבור. וזה כי אתה צריך לדעת דרך גלגולם מראש ועד סוף. שהנה גלגל הירח חוזר ומתגלגל מן רי"ו מחזורים אל רי"ו מחזורים כמו שהודעתיך. והנה הראשון שהוא א' משותף עם רי"ו ראש וזנב, שרמזו "ויר"א אלהים את האור כי טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך", יורה לך עם הפסוק סוד העבור כולו. כי סוד "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור" הורנו זה כולו כי היה מאמר"ו להוי"ה והוא מאמ"ר לל"ב, ומה אמר יה"י העול"ם כל"ו ויה"י העול"ם כל"ו. ולמדנו ממאמרו שאמר יהי"ו העולמי"ם ויהי"ו העולמי"ם. והנה אמר ויהי יהי"ו עשרי"ם ושתי"ם אותיו"ת ויהי"ו עשרי"ם ושתי"ם אותיו"ת. וכה אמר וצוה ורצה יהי"ו המל"ך והמלכ"ה ויהי"ו המל"ך והמלכ"ה יהי"ו אמצע ו' יהיו אמצע יה"ו אמצעי ו' יה"ו אמצעי משקל האו"ר הנבר"א ע"ת. וכבר רמזתי סודותיו למעלה ודעם משם. ודע כי סוד ויאמ"ר אלהי"ם רמוז במקר"א באמ"ש גם באש"ם. ואמנם סוד ויר"א אלהי"ם הי"א רפ"ז וסוד א"ת האו"ר בי"ו תקצ"ה. וסוד כ"י טו"ב כ"ח י"ט, ואשר לא ידעו זה מסוד השם, עליהם הנביא אומר "כ"י ט"ח מראות עיניהם ומהשכיל לבתם" (ישעיה מד' יח'). ויבד"ל אלהי"ם הבדי"ל לבנ"ה, בי"ן האו"ר ובי"ן החש"ך בכ"ח השמ"ש לשמש"ה. ודע כי סוד אלהי"ם מבדי"ל. ואמנם ויבד"ל אלהי"ם בין האור ובין החשך, סודם י"ה ו"ה נשכחי"ם וי"ה ו"ה נזכרי"ם. וזה כי החלקים הקטנים מתגלגלים מן ד"ט אל ד"ט וארבעתם אחד אחד שם שלם. וכן מן הכלל כי חצ"י רי"ו הם ק"ח מפה ק"ט מפה והם רי"ז וסודם רזיא"ל וכך מתגלגל כולו. וזהו י"ה יאו"ר וי"ה יאו"ר י"ה ירא"ו וי"ה ירא"ו עשר"ת הדברי"ם ועשרי"ם ושש"ה וירא"ה רזיא"ל יראה"ו אוריא"ל. והנה ק"ח משתתף עם ק"ט ושניהם רי"ז של"ם ובם שלט רזיאל שהיה בכח ירח חסר מלא בסוד שתוף שמי עם זכרי. כי יש מזכיר אשר שם יזכיר ויאמר יזכר שמי והוא הזכיר השם הנקרא שם הזכירה מתברך בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך. וסימני חלקי ק"ח עם ק"ט הם קמ"ט עם תשמ"ר וכולם חוזרים חלילה במספרם על אלה בשוה שהוא תתצ"ג וסודם יצ"ר טו"ב ויצ"ר ר"ע וסימנם יטו"ר ויוצא מן י"ה פעמים י"ה והוא גל"ם השדי"ם והכשפי"ם והוא הנבי"א הכשפ"ן והשט"ן ונקרא סמא"ל ועל כן גל"ם השט"ן ימו"ת מנטיו"ת המשג"ל:


והנה תרל"ד עם רנ"ט גם ל"ט עם תתנ"ד וכן כולם מצורפים עד שיתחברו ראש וזנב שהם ר"ד עם תרפ"ט והוא לשו"ן הקד"ש צ"ח. ודע כי אחר תשלום רי"ו מחזורים יעשה המולד שהוא ראשון למחזור רי"ז בסימן ב"ד ר"ד. כי יחזור לאחור שעה אחת לבד בסוף רי"ו מחזורים תמיד עד שובו אל ל"ב הר"ד בעצמו בהשלימו שבעת ימי בראשית לאחור עד הגיעו אל לב"ו ר"ד. כי סימן זה הוא לב"ו ר"ד ובר"ד הוא"ל רוא"ה לבד"ו והוא בעצמו רזיא"ל הנרמז על זה הענין. ויעלה חשבון אלה המחזורים רי"ו מחזורים לכל שעה ושעות ימי השבוע הם קס"ח. ואם כן הנה הם קס"ח פעמים רי"ו מחזורים שהם ל"ו אלף מחזורים ורפ"ח מחזור והם י"ט פעמים ל"ו אלף ורפ"ח שעולים הרפ"ט אלף שנה ותע"ב שנה. ובסוף אלה השנים יעשה מולד הירח בסימן לבהר"ד שהוא סימן שנת היצירה. ובדרך זה מתגלגל תמיד מעת היותו ועד היום הזה ויתגלגל כן כמו כן עוד כל ימי הארץ ברצון השם יתע':


וזהו חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם, מאשר בראם עליו. ואמנם יתחייב מגלגולם שנוי גדול לתחתונים לפי המדות. כי כל שעה כוללת של"ש מדו"ת והיא עששי"ת שבהם השם משתמ"ש ובהם התר"ת הסו"ד. ואם בם תתי"ר סו"ד בם תקשו"ר יסו"ד. ודע כי סימן תרפ"ט הוא סוף חלקי מחזור רי"ו לעולם חלילה גם כן. והנה קס"ח ורי"ו זכ"ר ונקב"ה. ואמנם הירח לאפים וממנו מלא כי הירח אפים להריח בו להחבירו להרחיבו ולהחריב סמאל בעל מחלוקתנו על פי ידיעת השם השני. ודע כי בסימן גו"ט בה"ח אדז"י יתגלגלו חלקי המולדות הקטנים שבאחדים תמיד ודרכם לאחור קח אחד ודלג שנים ותמצא סדרם הישר. וסימנן עלה קרח עלה קרח אחד שנים אחד שנים. והנה כל הנערים שהם מ"ב חשבו לקרוא את אלישע משגע משגע כענין מאמר "[ידעו ישראל] אויל הנביא משגע איש הרוח" (הושע ט' ז'). ועל כן פעל בם בשם המיוח"ד שהוא שם החיי"ם והמיתם בו אם היה הדבר כפשוטו אבל נעלמו מעולה ממנו וקל הוא להבינו. ואלה סימני החלקים לשנים טה"א יו"ב אז"ו בח"ז ג"ט חד"י ט"ה לזוגות. די"ו החז"ו באז"ג בח"ג טהד"י לנפרדים וחוזרין חלילה לעולם. ומספר הזוגות המתחילות מן ט"ה ומשלימות עד ט"ה הוא ב"ן אד"ם ומלא"ך זמ"ן אמו"ן אומ"ן ומאכ"ל ואיל"ן והאלהי"ם וכסה"ו פ"ו פ"ה ו"ו להבין ד"ם המ"ח המחמ"ד. ומספר הנפרדים והמתחילים מן ר"י ומשלימים עד ר"י הוא בנ"י האד"ם מביני בנין יהו"ה אלהי"ם יום יום הנחברים בדמיון. וסימן זה לשני המספרים "ואהיה אצלו אמו"ן ואהיה שעשועים יו"ם יו"ם משחקת לפניו בכל עת" (משלי ח' ל'), וביחד עם רבב"ה:


ומעתה אחל בדרכי התקופות אחר שהשלמתי המולדות:

תוכן העניינים

ספר אוצר עדן הגנוז

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה