ספורנו על שמות· ספורנו
פרק מ · פסוק לו
וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן. וְכָל כָּךְ הָיְתָה שְׁרִיַּת הַשְּׁכִינָה קֶבַע בַּמִּשְׁכָּן, שֶׁלֹּא הָיָה מִסְתַּלֵּק כְּלָל מִשָּׁם עַד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִים לִנְסוֹעַ. וְזֶה לֹא הָיָה בְּשִׁילֹה וְלֹא בְּבַיִת רִאשׁוֹן וְלֹא בְּבַיִת שֵׁנִי. אֲבָל יוֹתֵר מִזֶּה יִהְיֶה בְּבַיִת שְׁלִישִׁי יִבָּנֶה וְיִכּוֹנֵן בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, כְּאָמְרוֹ "וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם ה' חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ" (זכריה ב:ט). חסלת פרשת פקודי.
סוף הספר