ספורנו על שמות· ספורנו
פרק לד · פסוק ז
נוֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים. שׁוֹמֵר זְכוּת אָבוֹת לַבָּנִים, לְהֵיטִיב לַבָּנִים בִּשְׁבִיל אֲבוֹתָם.
נוֹשֵׂא עָוֺן. מֵזִיד.
וָפֶשַׁע. מֶרֶד בַּמַּלְכוּת:
וְחַטָּאָה. הַכְעָסָה נוֹסֶפֶת עַל הַמֶּרֶד, כְּעִנְיָן "כִּי רָעָתְכִי אָז תַּעֲלֹזִי" (ירמיהו יא:טו), אֲבָל אֵין נְשִׂיאוֹת הָאֶחָד כִּנְשִׂיאוֹת הָאַחֵר בְּלִי סָפֵק, וְלָכֵן יִמָּנוּ לְמִדּוֹת נִפְרָדוֹת.
וְנַקֵּה. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְנַקֶּה לַשָּׁבִים מֵאַהֲבָה, וְהִיא תְּשׁוּבָה הַמַּגַּעַת עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא פו.) שֶׁעֲוֹנוֹת נֶחְשָׁבִים לָהֶם כִּזְכֻיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם "חָיֹה יִחְיֶה" (יחזקאל יח:כח), מִכָּל מָקוֹם לֹא יְנַקֶּה אֲפִלּוּ לַשָּׁבִים כַּאֲשֶׁר תִּהְיֶה תְּשׁוּבָתָם מִיִּרְאַת עֹנֶשׁ בִּלְבַד; כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁזְּדוֹנוֹת נֶחְשָׁבִים לָהֶם כִּשְׁגָגוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ" (הושע יד:ב).
פּוֹקֵד עֲוֺן אָבוֹת עַל בָּנִים. מַמְתִּין לְאַבֵּד רִשְׁעֵי אָרֶץ עַד שֶׁתִּמָּלֵא סְאָתָם, וְזֶה הַמִּלּוּי הוּא שֶׁיַּגִּיעַ עֲוֹנוֹ לְמַדְרֵגָה מִן הָרַע שֶׁלֹּא תִהְיֶה עִמָּהּ תִּקְוַת תְּשׁוּבָה, וְזֶה יִהְיֶה עַל הָרֹב כְּשֶׁיִּתְמִיד רִשְׁעָם בְּכַמָּה דוֹרוֹת זֶה אַחַר זֶה.
עַל שִׁלֵּשִׁים. כְּשֶׁיּוֹסִיף הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן לְהָרַע מֵאֲבוֹתָיו, כְּעִנְיַן "וַיַּקְשׁוּ אֶת עׇרְפָּם, הֵרֵעוּ מֵאֲבוֹתָם" (ירמיהו ז:כו).
וְעַל רִבֵּעִים. כְּשֶׁלֹּא יוֹסִיפוּ, אֲבָל יַתְמִידוּ.