ספורנו על שמות· ספורנו
פרק לג · פסוק יב
רְאֵה. הַשְׁגַּח וְאַל תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ מִמֶּנּוּ בְּזֹאת.
אַתָּה אוֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת הָעָם הַזֶּה. כְּשֶׁאָמַרְתָּ לִי "לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה אַתָּה וְהָעָם":
וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי אֵת אֲשֶׁר תִּשְׁלַח עִמִּי. שֶׁכְּשֶׁאָמַרְתָּ "וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ וְגֵרַשְתִּי", זֶה יוּבַן בְּעֵת הֱיוֹתֵנוּ נִכְנָסִים לָאָרֶץ, אֲבָל בַּדֶּרֶךְ אֵין עִמָּנוּ לֹא שְׁכִינָתְךָ וְלֹא שׁוּם מַלְאָךְ.
וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם. וּמִזֶּה יִתְחַיֵּב שֶׁכְּשֶׁהִטַּלְתָּ עָלַי לַנְחוֹתָם הַדֶּרֶךְ לֹא הָיָה זֶה עַל צַד עֲזִיבָה, כְּעִנְיַן "וָאֹמַר לֹא אֶרְעֶה אֶתְכֶם, הַמֵּתָה תָּמוּת וְהַנִּכְחֶדֶת תִּכָּחֵד" (זכריה יא:ט), אֲבָל חָפַצְתָּ שֶׁאֶהְיֶה אֲנִי הַמַּלְאָךְ הַהוֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל.