ספורנו על שמות· ספורנו
פרק כ · פסוק טו
רוֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת. כְּמוֹ "וְלִבִּי רָאָה" (קהלת א:טז). הִתְבּוֹנְנוּ בְּעִנְיַן הַקּוֹלוֹת שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לְסָבְלָם, כַּאֲמָרָם "לֹא אֹסִף עוֹד לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהַי, וְאֶת הָאֵשׁ הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת לֹא אֶרְאֶה עוֹד, וְלֹא אָמוּת" (דברים יח:טז).
וַיַּרְא הָעָם. הִתְבּוֹנְנוּ מַה לַּעֲשׂוֹת:
וַיָּנֻעוּ. הַמִּתְנוֹעֵעַ תְּנוּעָה בִּלְתִּי מְכֻוֶּנֶת לִגְבוּל מָה שֶׁאֵלָיו, יִקָּרֵא נָע, כְּעִנְיַן "וַיְנִיעֵם בַּמִּדְבָּר" (במדבר לב:יג), "תָּנוּעַ אֶרֶץ כַּשִּׁכּוֹר" (ישעיהו כד:כ). וְזֶה כִּי מִיִּרְאָתָם נָסוֹגוּ אָחוֹר מִגְּבוּל מָה שֶׁמִּמֶּנּוּ, בִּלְתִּי מְכֻוָּנִים לִגְבוּל מָה שֶׁאֵלָיו.