ספורנו על שמות· ספורנו
פרק יט · פסוק יא
וְהָיוּ נְכוֹנִים. שֶׁיִּהְיֶה גַּם הַגּוּף טָהוֹר וּמוּכָן לִנְבוּאָה, לֹא הַנֶּפֶשׁ בִּלְבַד, וְזֶה בִּהְיוֹת מַדְרֵגַת הַנְּבוּאָה הָעֲתִידָה אָז לָהֶם פָּנִים בְּפָנִים, בְּעוֹד הֱיוֹתָם מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּחוּשֵׁיהֶם. וּלְזֶה נֶאֶסְרָה הָאִשָּׁה לְמֹשֶׁה מֵאָז שֶׁהִגִּיעַ לְזֹאת הַמַּדְרֵגָה, שֶׁתִּהְיֶה כָּל נְבוּאָתוֹ מֵעֵת מַתַּן תּוֹרָה וָהָלְאָה פָּנִים אֶל פָּנִים, כְּאָמְרוֹ "לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם, וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי" (דברים ה:כז-כח), כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת פז.).