ספורנו על שמות· ספורנו
פרק יד · פסוק טו
מַה תִּצְעַק אֵלָי. כִּי אָמְנָם הוּא הָיָה בִּכְלַל "וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה'" (שמות יד:י), אַמְנָם צְעָקַת מֹשֶׁה לֹא הָיְתָה מִיִּרְאַת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ, כִּי כְבָר הִגִּיד לְיִשְׂרָאֵל אֶת מַפֶּלֶת הַמִּצְרִים וּמִיתָתָם כְּאָמְרוֹ "לֹא תֹסִיפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם, ה' יִלָּחֵם לָכֶם" (שמות יד:יג-יד). אֲבָל הָיְתָה צַעֲקָתוֹ עַל שָׂרֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהֶעֱזוּ פְנֵיהֶם בְּאָמְרָם "הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים" (שמות יד:יא), וְחָשַׁב בִּשְׁבִיל זֶה שֶׁלֹּא יִשְׁמְעוּ לוֹ לְהִכָּנֵס בַּיָּם. לְפִיכָךְ אָמַר לוֹ מַה תִּצְעַק אֵלָי בָּזֶה, כִּי אָמְנָם אַתָּה חוֹשֵׁד בִּכְשֵׁרִים.
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ. וְלֹא יַמְרוּ אֶת פִּיךָ: