ספורנו על שמות· ספורנו
פרק ב · פסוק ו
וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ. וַתֵּרֶא אוֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וְיָפֶה מְאֹד.
אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה. וְרָאֲתָה שֶׁעִם הֱיוֹתוֹ יֶלֶד הָיָה נַעַר בּוֹכֶה, וְזֶה כִּי הַוָּלָד מֵעֵת הוֹלְדוֹ עַד הֱיוֹתוֹ שָׁלֵם בְּגִדּוּל יִקָּרֵא יֶלֶד, כְּעִנְיַן "הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ" (מלכים א יב:י) הָאָמוּר בִּרְחַבְעָם, וְכֵן "יְלָדִים אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם כָּל מוּם" (דניאל א:ד) הָאָמוּר בְּדָנִיֵּאל וַחֲבֵרָיו. וּמֵעֵת הֱיוֹתוֹ מִתְנַעֵר וּמִתְנוֹעֵעַ בִּתְנוּעוֹת בִּלְתִּי שְׁלֵמוֹת לְהַשִּׂיג תַּכְלִית יִקָּרֵא נַעַר. וּמִזֶּה יִקָּרֵא כָּל מְשָׁרֵת נַעַר, כִּי אָמְנָם רֹב תְּנוּעוֹתָיו בִּלְתִּי שְׁלֵמוֹת כְּפִי הַצָּרִיךְ לְהַשִּׂיג הַתַּכְלִית הַמְכֻוָּן מֵאֲדוֹנָיו. אָמַר, אִם כֵּן, שֶׁרָאֲתָה שֶׁעִם הֱיוֹתוֹ יֶלֶד נוֹלָד מִקָּרוֹב הִנֵּה הָיָה נַעַר בּוֹכֶה, מִתְנַעֵר בִּתְנוּעָה נִפְלָאָה כְּבֶן גִּילוֹ.
וַתַּחְמֹל עָלָיו. שֶׁיְּהֵא וָלָד נָאֶה וּמוּכָן לִשְׁלֵמוּת כָּזֶה נִזְרָק לַיְאוֹר.
וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה. אֵין זֶה אֲסוּפִי, נוֹלָד מִזְּנוּת, בְּאֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה מוּכָן לִבְגֹד, כְּאָמְרוֹ (ישעיהו נז:ד) "יִלְדֵי פֶשַׁע זֶרַע שָׁקֶר":