ספורנו על ויקרא· ספורנו
פרק כד · פסוק יז
וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם. בִּהְיוֹת קִלְלַת אֱלֹהִים אֵצֶל קְצָת הָאֻמּוֹת דָּבָר נָקֵל מְאֹד, כְּאָמְרוֹ ״וְהִתְקַצַּף וְקִלֵּל בְּמַלְכּוֹ וּבֵאלֹהָיו״ (ישעיהו ח:כא), וּכְאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין ס.) ״הַשּׁוֹמֵעַ אַזְכָּרָה מִפִּי גוֹי אֵינוֹ חַיָּב לִקְרֹעַ, שֶׁאִם אֵין אַתָּה אוֹמֵר כֵּן נִתְמַלֵּא כָּל הַבֶּגֶד כֻּלּוֹ קְרָעִים״. וְעִם זֶה נִרְאֶה שֶׁיִּהְיֶה דִּבּוּר הַמְקַלֵּל בָּזֶה דִּבּוּר בָּטֵל, בִּהְיוֹת כָּל קְלָלָה נִמְנַעַת בִּמְצִיאוּת הָאֵל יִתְבָּרַךְ. בֵּאֵר הַטַּעַם וְאָמַר, כִּי אָמְנָם הַפֹּעַל הָרַע כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה נַעֲשֶׂה בְּנוֹשְׂאִים מִתְחַלְּפִים, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא פֹּעַל אֶחָד בְּעַצְמוֹ, יִתְחַלֵּף עָנְשׁוֹ כְּפִי חִלּוּף אוֹתָם הַנּוֹשְׂאִים, עַד שֶׁיִּהְיֶה הָעֹנֶשׁ בִּהְיוֹת הַחֵטְא בְּאֵיזֶה נוֹשֵׂא עֹנֶשׁ בְּגוּף אוֹ עֹנֶשׁ מִיתָה, וְכַאֲשֶׁר יִהְיֶה בְּנוֹשֵׂא אַחֵר לְמַטָּה מִמֶּנּוּ יִהְיֶה הָעֹנֶשׁ מָמוֹן. וְעַל זֶה נָתַן שְׁלֹשָׁה רְאָיוֹת: אֶחָד בְּהוֹרֵג, שֶׁהַהוֹרֵג נֶפֶשׁ אָדָם חַיָּב מִיתָה, וְהַהוֹרֵג בְּהֶמַת חֲבֵרוֹ חַיָּב מָמוֹן בִּלְבָד. שֵׁנִית בְּחוֹבֵל, שֶׁהַחוֹבֵל אָדָם הָיָה רָאוּי לֵעָנֵשׁ בְּגוּף, לוּלֵי חֶסְרוֹן יְכָלְתֵּנוּ לְצַמְצֵם, כְּמוֹ שֶׁקִּבְּלוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא קמא פרק החובל), וְהֻצְרַךְ לְעָנְשׁוֹ מָמוֹן. וְעִם כָּל זֶה הִנֵּה הַמָּמוֹן רַב שֶׁחַיָּב בַּחֲמִשָּׁה דְבָרִים, כְּמוֹ שֶׁקִּבְּלוּ הֵם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וּמַכֵּה בְהֵמָה יִהְיֶה עָנְשׁוֹ מָמוֹן מוּעָט. שְׁלִישִׁית בְּחוֹבֵל אָדָם, שֶׁחוֹבֵל בְּאָבִיו וּבְאִמּוֹ חַיָּב מִיתָה, וְחוֹבֵל בְּאָדָם אַחֵר חַיָּב מָמוֹן, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מַכֵּה בְהֵמָה בָּזֶה הָאֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה עָנְשׁוֹ מוּעָט מְאֹד. וְלֹא הִזְכִּיר קִלְלַת אָבִיו וְאִמּוֹ, כִּי הִיא בִּלְתִּי דוֹמָה לְזֹאת הַקְּלָלָה שֶׁהוּא דִּבּוּר בָּטֵל לְגַמְרֵי, וְלֹא כֵן קִלְלַת הָאָב.