ספורנו על ויקרא· ספורנו
פרק כג · פסוק כז
אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. אַף עַל פִּי שֶׁבִּשְׁאָר מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ רָאוּי לִשְׂמֹחַ וּלְהִתְעַנֵּג גַּם בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, כְּאָמְרוֹ ״אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ״ (נחמיה ח:י), מִכָּל מָקוֹם בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הוּא יוֹם הַכִּפּוּרִים לְהִתְוַדּוֹת וּלְהִתְאוֹנֵן גֶּבֶר עַל חֲטָאָיו, וְאֵינוֹ יוֹם שִׂמְחָה וְתַעֲנוּג, אֲבָל הוּא יוֹם עִנּוּי, כְּאָמְרוֹ וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה, וְהוּא עִנְיַן קָרְבְּנוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל וְקָרְבְּנוֹת צִבּוּר הַבָּאִים לְכַפָּרָה.