ספורנו על ויקרא· ספורנו
פרק כב · פסוק כא
וְאִישׁ כִּי יַקְרִיב זֶבַח שְׁלָמִים לַה׳. בֵּאַר שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֵם קָדָשִׁים קַלִּים וּבָהֶם לֹא יִתְחַיֵּב זַכְרוּת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַר לְמַעְלָה בְּאָמְרוֹ ״אִם זָכָר אִם נְקֵבָה״ (ויקרא ג:א), מִכָּל מָקוֹם יִתְחַיֵּב בָּהֶם תַּמּוּת. וּבֵאַר הַטַּעַם בָּזֶה בְּאָמְרוֹ לֹא תַקְרִיבוּ אֵלֶּה לַה׳, שֶׁאֵין רָאוּי לְהַקְרִיב בַּעַל מוּם לָאֵל יִתְבָּרַךְ. וְהוֹסִיף טַעַם שֵׁנִי בְּאָמְרוֹ וְאִשֶּׁה לֹא תִתְּנוּ מֵהֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לַה׳, אִם אוּלַי נָפַל בּוֹ מוּם אַחַר שֶׁהִקְדִּישׁוּהוּ הַבְּעָלִים, לֹא יַעֲלוּ הָאֵימוּרִים לַמִּזְבֵּחַ, כִּי אֵין רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה בַּקָּרְבָּן מוּם הַנִּמְאָס לְפָנָיו.