ספורנו על ויקרא· ספורנו
פרק כב · פסוק יח
אֲשֶׁר יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ. אַחַר שֶׁדִּבֵּר בַּכֹּהֲנִים הַמַּקְרִיבִים וּקְדֻשָּׁתָם, דִּבֵּר בִּתְנָאֵי הַנִּקְרָבִים וְאָמַר לְכָל נִדְרֵיהֶם וּלְכָל נִדְבוֹתָם. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֵם קָרְבְּנוֹת נְדָבָה וְיַחְשׁוֹב שֶׁכָּל מַה שֶׁיִּתְנַדֵּב אֲפִלּוּ בַּעַל מוּם יִהְיֶה לְרָצוֹן, כֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיָה זֶה שֶׁנָּתַן חוֹבָה עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁחָשְׁבוּ קְצָת מִיִּשְׂרָאֵל, וְהֶרְאָה טָעוּתָם הַנָּבִיא בְּאָמְרוֹ ״וְכִי תַגִּישׁוּן עִוֵּר לִזְבֹּחַ אֵין רָע, וְכִי תַגִּישׁוּ פִּסֵּחַ וְחֹלֶה אֵין רָע, הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ״ (מלאכי א:ח).