ספורנו על ויקרא· ספורנו
פרק יט · פסוק יט
אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ. וְהִזְכִּיר חֻקִּים בִּמְלֶאכֶת הַמַּרְעֶה וּבַעֲבוֹדַת הָאֲדָמָה וּבַמַּלְבּוּשׁ וּבַמִּשְׁגָּל וּבַמַּאֲכָל וּבַמִּשְׁתֶּה וּבְהַגָּדַת הָעֲתִידוֹת, שֶׁבְּכָל אֵלֶּה הָיְתָה הַנְהָגַת חַיֵּיהֶם אָז. וְהִנֵּה רוֹב מַה שֶּׁאָסַר הֵם עִנְיָנִים מְנֻגָּדִים לְכַוָּנַת הַטֶּבַע הַמְכֻוָּנֶת מֵאֵת הָאֵל יִתְעַלֶּה הַמְסַדְּרוֹ. אָמְנָם עַל עִנְיַן שִׁפְחָה חֲרוּפָה, עִם הֱיוֹתוֹ חֹק שֶׁהִיא לוֹקָה וְהוּא אֵינוֹ לוֹקֶה, וְשֶׁהוּא מֵבִיא קׇרְבָּן עַל הַמֵּזִיד, וּשְׁתֵּי אֵלּוּ לֹא יִקָּרוּ בְּכָל שְׁאָר מִצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, מִכָּל מָקוֹם נָתַן קְצָת טַעַם לַדָּבָר בְּאׇמְרוֹ.