ספורנו על ויקרא· ספורנו
פרק יז · פסוק יד
כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא. כִּי נֶפֶשׁ בַּעַל חַי הוּא דָּמוֹ, רוֹצֶה לוֹמַר הָאֵד הַדָּמִי (ויקרא יז:ז).
בְנַפְשׁוֹ. עִם הַכֹּחַ הַחִיּוּנִי הַנָּשׂוּא בוֹ, וְזֶה כִּי אָמְנָם הַדָּם הָאֵידִי וְהַדַּק שֶׁבּוֹ הוּא נוֹשֵׂא לְכֹחַ הַחִיּוּנִי, וּבִהְיוֹתוֹ הַדַּק שֶׁבַּגְּרָמִים הַנִּפְסָדִים הוּא מָזוֹן לַשֵּׁדִים בְּלִי סָפֵק וְלִמְבַקְשִׁים חֶבְרָתָם.
וָאֹמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. וּבִלְעֲדֵי זֹאת, אַף עַל פִּי שֶׁהִתַּרְתִּי לִבְנֵי נֹחַ, אֲסַרְתִּיו לְיִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה בְּפָרָשַׁת צַו (ויקרא ז:כו) מִפְּנֵי שֶׁהָיָה נֶפֶשׁ הֶחָי בְּחַיָּיו, וּמֵשִׁיב הַנִּזּוֹן מִמֶּנּוּ אֶל טִבְעוֹ הַבַּהֲמִי.