ספורנו על ויקרא· ספורנו
פרק יד · פסוק נז
זֹאת תּוֹרַת הַצָּרַעַת. אֵין לְהוֹסִיף וּלְהַחֲמִיר לְטַמֵּא נִגְעֵי עוֹר בָּשָׂר אֲחֵרִים, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם אֶצְלֵנוּ מִינֵי צָרַעַת רַבִּים מֵאֵלֶּה, כְּאָמְרוֹ ״אַל תּוֹסְףּ עַל דְּבָרָיו״ (משלי ל:ו). כִּי אָמְנָם עִם כָּל רָעָתָם לֹא נָדִין אוֹתָם כְּדִין צָרַעַת כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁטִּהֵר הַכָּתוּב כְּשֶׁהָפַךְ כֻּלּוֹ לָבָן שֶׁעָבַר גְּבוּל הַצָּרַעַת הַטָּמֵא לְרֹעַ, כְּעִנְיַן הַטֻּמְאָה הַנִּשְׂרֶפֶת שֶׁנִּפְסְדָה צוּרָתָהּ.