ספורנו על ויקרא· ספורנו
פרק יד · פסוק יב
וְהִקְרִיב אוֹתוֹ לְאָשָׁם. כְּבָר הִתְבָּאֵר שֶׁעִנְיַן הָאָשָׁם הוּא עַל מַעַל בַּקֹּדֶשׁ, כְּמוֹ הַחַטָּאת עַל חִיּוּב כָּרֵת. וּכְבָר אָמְרוּ שֶׁהַצָּרַעַת הִיא עַל לָשׁוֹן הָרָע וְעַל גַּסּוּת הָרוּחַ, שֶׁשְּׁנֵיהֶם מְעִילָה בַּקֹּדֶשׁ. כִּי אָמְנָם לָשׁוֹן הָרָע עִקָּרוֹ בַּסֵּתֶר, כְּמוֹ ״מַעֲמִיק מֵה׳ לַסְתִּיר עֵצָה״ (ישעיהו כט:טו), כַּאֲמָרָם בִּבְרָכוֹת: ״הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר כְּאִלּוּ דּוֹחֵק רַגְלֵי שְׁכִינָה״. וְעַל הַמִּתְגָּאֶה נֶאֱמַר ״גְּבַהּ עֵינַיִם וּרְחַב לֵבָב אֹתוֹ לֹא אוּכָל״ (תהלים קא:ה). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״זֶה גּוֹנֵב מִלְבוּשַׁי, אֵין אֲנִי וְהוּא יְכוֹלִים לַעֲמוֹד בְּעוֹלָם אֶחָד״. וּכְבָר סִפֵּר הַכָּתוּב עַל עֻזִּיָּהוּ בְּאָמְרוֹ ״וּכְחֶזְקָתוֹ גָּבַהּ לִבּוֹ עַד לְהַשְׁחִית וַיִּמְעַל בַּה׳ אֱלֹהָיו״ (דברי הימים ב כו:טז), ״וְהַצָּרַעַת זָרְחָה בְמִצְחוֹ״ (דברי הימים ב כו:יט).