ספורנו על ויקרא· ספורנו
פרק יב · פסוק ב
אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר. כְּבָר אָמְרוּ: ״אִשָּׁה מַזְרַעַת תְּחִלָּה יוֹלֶדֶת זָכָר״ (נדה לא.), וְזֶה כִּי אָמְנָם זֶרַע הָאִשָּׁה וְהוּא הַלַּחוּת הַנִּפְלָט מִמֶּנָּה לִפְעָמִים בְּעֵת הַחִבּוּר לֹא יִכָּנֵס בִּיצִירַת הַזָּכָר כְּלָל, אֲבָל דָּמָהּ יִתְפָּעֵל וְיִקְפָּא בְּזֶרַע הָאִישׁ, וְכַאֲשֶׁר יִכָּנֵס מִזַּרְעָהּ הַלַּחוּתִי בְּדָמָהּ הַנִּקְפָּא יִהְיֶה בוֹ לְלַחוּת מוֹתָרִיִּי וְיִהְיֶה הַוָּלָד נְקֵבָה.
כִּימֵי נִדַּת דְּוֺתָהּ. כִּי בְּשִׁבְעָה יָמִים רִאשׁוֹנִים יָגֵר הַנִּדּוֹת אֲשֶׁר לֹא הִתְעַפֵּשׁ עֲדַיִן וְלֹא הִפְסִיד צוּרַת טֻמְאָתוֹ.