ספורנו על ויקרא· ספורנו
פרק טז · פסוק כד
וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ. אַחַר שֶׁסָּמַךְ עַל הַשָּׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ.
וְעָשָׂה אֶת עֹלָתוֹ. אַחַר שֶׁכִּפֶּר בַּעֲדוֹ בְּחַטָּאתוֹ וּבְעַד הָעָם בִּשְׁתֵּי חַטָּאוֹת, שֶׁגַּם שְׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ נִקְרָא חַטָּאת, כַּאֲמָרוֹ ״שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזִּים לְחַטָּאת״ (ויקרא טז:ה), וּשְׁנֵיהֶם יַקְדִּימוּ לְעוֹלַת הָעָם כְּמִשְׁפַּט כָּל חַטָּאת שֶׁקּוֹדֶמֶת בְּכָל מָקוֹם לָעוֹלָה, כְּמוֹ שֶׁבָּא בַּקַּבָּלָה.
וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד הָעָם. כַּפָּרַת הִרְהוּרֵי הַלֵּב הָרְאוּיָה לִנְקִיֵּי כַפַּיִם וּבָרֵי לֵבָב, וְזֶה בְּעוֹלָה.