ספורנו על ויקרא· ספורנו
פרק טז · פסוק א
וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת. הִנֵּה תֵּיבַת ״וַיְדַבֵּר״ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ לֹא תִפּוֹל בְּרֹב עַל חֶלְקֵי הַדִּבּוּר, אֲבָל תִּפּוֹל עַל מֶשֶׁךְ הַדִּבּוּר בִּכְלָלוֹ, וּלְכֵן אַחַר לְשׁוֹן הַדִּבּוּר יָבֹא בְּרֹב לְשׁוֹן הָאֲמִירָה הַפְּרָטִית. אָמַר אִם כֵּן ״וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת... וַיֹּאמֶר אֵלָיו דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ״ (ויקרא טז:א-ב). וּמִפְּנֵי שֶׁהֶאֱרִיךְ בְּסִפּוּר ״אַחֲרֵי מוֹת״ לֹא כָתַב ״וַיֹּאמֶר אֵלָיו״, אֲבָל חָזַר וְהִזְכִּיר הָאֵל יִתְבָּרַךְ הָאוֹמֵר וּמֹשֶׁה הַשּׁוֹמֵעַ. אָמְנָם לְדִבְרֵי קְצָת מֵרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תורת כהנים א:ג) הָיוּ שְׁנֵי דִבּוּרִים, וְיִהְיֶה שִׁעוּר הַכָּתוּב ״וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאַל יָבֹא וְלֹא יָמוּת״, וְ״אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן״ אָמַר לְמֹשֶׁה ״דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאַל יָבֹא״ – שֶׁלֹּא יִכָּנֵס יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁצִּוָּה, ״וְלֹא יָמוּת״ כְּדֶרֶךְ שֶׁמֵּתוּ בָנָיו בִּהְיוֹתָם הוֹרְסִים לַעֲשׂוֹת קְטֹרֶת יוֹתֵר מִמַּה שֶׁצִּוּוּ, וְזֶה לְזָרְזוֹ יוֹתֵר מִן הָרִאשׁוֹן.