ספורנו על ויקרא· ספורנו
פרק טו · פסוק ב
זָב מִבְּשָׂרוֹ. כְּבָר בָּאָה הַקַּבָּלָה ״מִבְּשָׂרוֹ״ וְלֹא מֵחֲמַת אָנְסוֹ, וְזֶה שֶׁיִּהְיֶה הַזָּב שׁוֹתֵת בְּסִבַּת בְּשָׂרוֹ שֶׁהוּא כִּנּוּי לָאַמָּה אוֹ לִכְלִי הַזֶּרַע, וְלֹא מֵחֲמַת סִבָּה אַחֶרֶת מְגָרֶת אֶת הַזּוֹב. וּכְבָר פֵּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נדה לה:) שֶׁהַזּוֹב הוּא כְּלֹבֶן בֵּיצָה הַמּוּזֶרֶת. וְכַאֲשֶׁר יִקְרֶה זֶה מִבְּשָׂרוֹ שֶׁהוּא בְּסִבַּת חֳלִי כְּלִי הַזֶּרַע בִּלְבָד, הִנֵּה זֶה יוֹרֶה עַל חֻלְשָׁתָם וְחִסָּרוֹן עִכּוּלָם אֲשֶׁר יִקְרֶה עַל הָרֹב בְּסִבַּת רֹב הִתְמָדַת הַמִּשְׁגָּל וְהִרְהוּרָיו, אֲשֶׁר בּוֹ לֹא תֶחְדַּל זִמַּת אִוֶּלֶת חַטָּאת. וּבְכֵן רָאוּי שֶׁיִּסְפֹּר שִׁבְעָה נְקִיִּים אֲשֶׁר בָּם יָסוּרוּ הִרְהוּרָיו מִלִּבּוֹ, וְיִטְבֹּל מִן הַטֻּמְאָה, וִיכַפֵּר בְּחַטָּאת וְעוֹלָה עַל מַה שֶּׁפָּעַל וְהִרְהֵר.