ספורנו על ויקרא· ספורנו
פרק ד · פסוק ג
אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם. כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא תִקְרֶה לוֹ שִׁגְגַת חַטָּאת זוּלָתִי מִמּוֹקְשֵׁי עָם, כְּאָמְרָם (ברכות לד:) הַמִּתְפַּלֵּל וְטָעָה סִימָן רַע לוֹ, וְאִם שְׁלִיחַ צִבּוּר הוּא, סִימָן רַע לְשׁוֹלְחָיו. וְקָרְבָּנוֹ נִשְׂרָף וְאֵין לַכֹּהֵן שׁוּם חֵלֶק בּוֹ, וּלְכֵן לֹא כָתַב בּוֹ ״וְאָשֵׁם״ כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בְּכָל שְׁאָר הַחוֹטְאִים, כִּי אָמְנָם בְּאָמְרוֹ ״וְאָשֵׁם״ יוֹרֶה אַזְהָרָה עַל הַתְּשׁוּבָה, וְזֶה לֹא יִפּוֹל עַל הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ, כִּי לֹא מִלִּבּוֹ הָיָה הַחֵטְא כְּלָל, אֲבָל קָרָה לוֹ לְאַשְׁמַת הָעָם. וּבְשִׁגְגַת סַנְהֶדְרִין שֶׁהוּא גַם כֵּן רָחוֹק אָמַר.