ספורנו על דברים· ספורנו
פרק לד · פסוק יב
וּלְכֹל הַיָּד. שֶׁפָּעַל הָאֵל עַל יָדוֹ בְּבִלְתִּי נִפְסָדִים לְשַׁנּוֹת טִבְעָם, כְּעִנְיַן בְּקִיעַת הַיָּם וּפְתִיחַת פִּי הָאָרֶץ וְהוֹרָדַת הַמָּן מִן הַשָּׁמַיִם וְזוּלָתָם.
וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל. שֶׁל מַתַּן תּוֹרָה.
אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל. כְּשֶׁרָאוּ וְעָמְדוּ מֵרָחוֹק בְּמַתַּן תּוֹרָה, וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל, כִּי אָז קָנָה הַמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה בִּנְבוּאַת פָּנִים אֶל פָּנִים. וְעָשָׂה אֶת מֹשֶׁה אָז נוֹרָא בְּקַרְנֵי הוֹד.
לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל. כְּאָמְרוֹ ״וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו״ (שמות לד:ל). חסלת פרשת וזאת הברכה.
סוף הספר