ספורנו על דברים· ספורנו
פרק לד · פסוק י
וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה. לֹא הִגִּיעַ שׁוּם נָבִיא לְמַדְרֵגַת נְבוּאָתוֹ, וּבְזֶה הִתְבָּאֵר שֶׁאֵין נָבִיא רַשַּׁאי לְחַדֵּשׁ דָּבָר מֵעַתָּה, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם ״אֵין בֵּית דִּין יָכוֹל לְבַטֵּל דִּבְרֵי בֵּית דִּין חֲבֵירוֹ אֶלָּא אִם כֵּן גָּדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה וּבְמִנְיָן״ (שבת קד).
אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה׳. הִנֵּה הַנָּבִיא יִקְנֶה תּוֹסֶפֶת אוֹר שִׂכְלִי בְּלִי סָפֵק בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ בִּהְיוֹתוֹ מִתְנַבֵּא, כְּאָמְרוֹ (שמואל א י:ו) ״וְהִתְנַבִּיתָ עִמָּהֶם וְנֶהְפַּכְתָּ לְאִישׁ אַחֵר״. וּלְכֵן כַּאֲשֶׁר הִגִּיד חַסְדֵי הָאֵל עַל עַמּוֹ אָמַר (עמוס ב:יא) ״וָאָקִים מִבְּנֵיכֶם לִנְבִיאִים״. וּבִהְיוֹת כָּל פְּעֻלַּת הָאֵל יִתְבָּרַךְ בִּידִיעָתוֹ עַצְמוֹ בִּלְבַד, אָמַר ״אֲשֶׁר יְדָעוֹ״ לְהוֹרוֹת שֶׁפָּעַל בּוֹ בִּידִיעָתוֹ לְטוֹב, כְּמוֹ ״מָה אָדָם וַתֵּדָעֵהוּ״ (תהלים קמד:ג), ״וָאֵדָעֲךָ בְשֵׁם״ (שמות לג:יז), ״וַיֵּדַע אֱלֹהִים״ (שמות ב:כה), ״יוֹדֵעַ ה׳ דֶּרֶךְ צַדִּיקִים״ (תהלים א:ו), וְרַבִּים זוּלַת אֵלֶּה.
פָּנִים אֶל פָּנִים. בְּעוֹדוֹ מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּחוּשָׁיו.