ספורנו על דברים· ספורנו
פרק לג · פסוק ט
הָאֹמֵר לְאָבִיו. בְּעִנְיַן הָעֵגֶל.
וְאֶת בָּנָיו לֹא יָדָע כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ. לֹא הִקְפִּיד עַל חַיֵּי בָּנָיו בַּמִּדְבָּר כְּדֵי לִשְׁמוֹר אֲמָרָתֶךָ, וְהוּא מִצְוַת מִילַת הַבָּנִים, אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ מֵתִים רַבִּים מֵהֶם, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יבמות עב) ״מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נָשְׁבָה לָהֶם רוּחַ צְפוֹנִית״.
וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ. כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי לֹא עָבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה, וְזֶה הִתְאַמֵּת בְּמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר.