ספורנו על דברים· ספורנו
פרק ל · פסוק ב
וְשַׁבְתָּ עַד ה׳ אֱלֹהֶיךָ. תִּהְיֶה תְּשׁוּבָתְךָ כְּדֵי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנְךָ בִּלְבַד. וְזוֹ הִיא הַתְּשׁוּבָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא פו.) שֶׁמַּגַּעַת עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד.
וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם. לֹא מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה, כְּמוֹ שֶׁעָשִׂיתָ קֹדֶם לָכֵן.
אַתָּה וּבָנֶיךָ. גַּם יְלִידֵי הַדּוֹר יַכִּירוּ זֶה, כְּאָמְרוֹ (ירמיהו לא:לג) ״כִּי כֻלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם״.
בְּכָל לְבָבְךָ. שֶׁלֹּא תִסְתַּפֵּק בָּזֶה.
וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. שֶׁלֹּא תִמְנַע מִזֶּה נֶפֶש הַמִּתְאַוָּה, בְּהַכִּירְךָ גֹּדֶל הָעִנְיָן.