ספורנו על דברים· ספורנו
פרק כז · פסוק טו
אָרוּר הָאִישׁ. הִנֵּה כָּל הָאֲרוּרִים אָמְרוּ תְּחִלָּה בִּלְשׁוֹן בָּרוּךְ, כְּמוֹ שֶׁבָּא בַּקַּבָּלָה, וְלָזֶה אָמַר ״אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם״ (דברים כח:יב). אַמְנָם הִזְכִּירָם הַכָּתוּב בִּלְשׁוֹן אָרוּר בִּלְבַד, כִּי עִקַּר הַכַּוָּנָה בְּאֵלּוּ הָאֲרוּרִים הָיָה לְקַלֵּל אֶת הָעוֹבְרִים עַל אֵלֶּה, כְּדֵי שֶׁהֵם לְבַדָּם יִשְׂאוּ עֲוֹנָם וְלֹא יִהְיוּ שְׁאָר הָעָם עֲרֵבִים לָהֶם. וְזֶה כִּי הַחוֹטְאִים הָאֵלֶּה הָיוּ עַל הָרֹב רָאשֵׁי הָעָם, שֶׁלֹּא הָיָה עַל הַהֶדְיוֹטוֹת לִמְחוֹת בְּיָדָם, כְּמוֹ שֶׁהֵעִיד יְחֶזְקֵאל בְּאָמְרוֹ (יחזקאל כב:ו-ז) ״נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ לִזְרֹעוֹ הָיוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ דָּם, אָב וָאֵם הֵקַלּוּ בָךְ כוּ׳״. וּבְאוֹתָהּ הַפָּרָשָׁה הִזְכִּיר הַנָּבִיא רֹב אֵלֶּה הָאֲרוּרִים אוֹ כֻלָּם, וְאָמַר שֶׁנַּעֲשׂוּ אֵלּוּ הָעֲוֹנוֹת בִּירוּשָׁלַיִם, לֹא שֶׁהָעִיר כֻּלָּהּ חָטְאָה בָּזֶה, אֲבָל הַנְּשִׂיאִים הֵם חָטְאוּ בְּכָמוֹ אֵלֶּה. אַמְנָם בְּהַזְכִּירוֹ שָׁם עֲוֹנוֹת הַצִּבּוּר, הֶאֱשִׁים אֶת הָעִיר בְּאָמְרוֹ (יחזקאל כב:ח) ״קׇדָשַׁי בָּזִית וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי חִלָּלְתָּ״.