ספורנו על דברים· ספורנו
פרק י · פסוק ו
וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נָסְעוּ. אַף עַל פִּי שֶׁרָאוּ שֶׁתְּפִלַּת הַצַּדִּיק מְגִנָּה עַל דּוֹרוֹ וְשֶׁרָאוּי לְהִתְאוֹנֵן עַל מִיתָתוֹ, הִנֵּה קְצָתָם אוֹ רֻבָּם שֶׁהָיוּ רוֹעִים בַּמִּדְבָּר נָסְעוּ לְמוֹסֵרָה לִמְצֹא מַיִם וּמִרְעֶה לַצֹּאן, וּבְעוֹדָם שָׁם מֵת אַהֲרֹן וַיִּקָּבֵר וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר, וְלֹא בָאוּ לְהִתְאוֹנֵן עַל הַמִּיתָה וְלֹא לְהִתְאַבֵּל עַל הַקְּבוּרָה, וְלֹא חָשְׁשוּ לְכַבֵּד אֶלְעָזָר שֶׁכִּהֵן תַּחְתָּיו, אֲבָל מִשָּׁם נָסְעוּ הַגֻּדְגֹּדָה לִרְעוֹת צֹאן.
וּמִן הַגֻּדְגֹּדָה יָטְבָתָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם. שֶׁכָּל אוֹתָם הַמְּקוֹמוֹת הַנִּזְכָּרִים עַתָּה הָיוּ אֶרֶץ נְחָלִים נְכוֹנִים לְמִרְעֵה הַצֹּאן, וְלֹא שָׂתוּ לִבָּם לְהֵיזֵק שֶׁקָּרָה בְּמוֹת הַצַּדִּיק, וְלֹא לִכְבוֹדוֹ וְלִכְבוֹד בְּנוֹ.