ספורנו על דברים· ספורנו
פרק טז · פסוק יח
שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים. אַחַר הַמִּצְווֹת לְהֶהָמוֹן צִוָּה עִנְיְנֵי מַנְהִיגָיו, וְהֵם הַמְּלָכִים וְהַשּׁוֹפְטִים וְהַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִיאִים, אֲשֶׁר בְּתִקּוּנָם יְתֻקַּן עִנְיַן הֶהָמוֹן וּבְקִלְקוּלָם יְקֻלְקָל, כְּמוֹ שֶׁהֵעִיר הַנָּבִיא בְּאָמְרוֹ ״שָׂרֶיהָ בְקִרְבָּהּ אֲרָיוֹת שׁוֹאֲגִים, שֹׁפְטֶיהָ זְאֵבֵי עֶרֶב לֹא גָרְמוּ לַבֹּקֶר, נְבִיאֶיהָ פֹּחֲזִים אַנְשֵׁי בֹגְדוֹת, כֹּהֲנֶיהָ חִלְּלוּ קֹדֶשׁ חָמְסוּ תוֹרָה״ (צפניה ג:ג-ד).
נוֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ. בִּשְׁעָרֶיךָ שֶׁהוּא נוֹתֵן לְךָ שֶׁתְּחַלֵּק לִשְׁבָטֶיךָ, לֹא בְּמָה שֶׁתִּכְבּוֹשׁ חוּצָה לָאָרֶץ שֶׁאֵינוֹ מִתְחַלֵּק לַשְּׁבָטִים, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין): ״בְּחוּצָה לָאָרֶץ אֵין אַתָּה מוֹשִׁיב דַּיָּנִים בְּכָל פֶּלֶךְ וּבְכָל עִיר וָעִיר״, וְזֶה כְּמוֹ בְּסוּרְיָא וְזוּלָתָהּ.
מִשְׁפַּט צֶדֶק. תִּהְיֶה קַבָּלַת הַטְּעָנוֹת בְּאֹפֶן שֶׁיִּפְסְקוּ הַדִּין בְּצֶדֶק, שֶׁלֹּא יְהֵא רַךְ לָזֶה וְקָשֶׁה לָזֶה.