ספורנו על דברים· ספורנו
פרק טז · פסוק ג
לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים. אַף עַל פִּי שֶׁפֶּסַח מִצְרַיִם הָיָה אִסּוּר חִמּוּצוֹ יוֹם אֶחָד בִּלְבַד, כְּמוֹ שֶׁהִזְכִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים צ״ו).
תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת. שֶׁבִּהְיוֹתוֹ קָרְבַּן זִכָּרוֹן הַגְּאֻלָּה שֶׁהָיְתָה בְּרֶגַע קָטָן, אֵין רָאוּי לֶאֱכֹל עִמּוֹ חָמֵץ שֶׁהוּא צָרִיךְ עִכּוּב בַּעֲשִׂיָּתוֹ מִלּוּשׁ בָּצֵק עַד חַמַּצְתּוֹ (הושע ז:ד).
לֶחֶם עֹנִי. לֶחֶם שֶׁהָיוּ אוֹכְלִים בְּעֹנִי וְשֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם פְּנַאי לְהַשְׁהוֹת עִסָּתָם עַד שֶׁתֶּחְמַץ מִפְּנֵי נוֹגְשִׂים אָצִים.
כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ. וְהַטַּעַם לְהַזְכִּיר חִפָּזוֹן הַלֶּחֶם הוּא, כִּי תְּמוּרַת אוֹתוֹ חִפָּזוֹן הָעֹנִי הָיָה לְךָ אַחַר כָּךְ חִפָּזוֹן הַגְּאוּלָּה, כְּעִנְיַן ״וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן״ (ירמיהו לא:יב).
לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וְהַטַּעַם שֶׁצִּוִּיתִי לְהִתְמִיד הַהַשְׁגָּחָה עַד שֶׁיִּהְיוּ שְׁנוֹת הַלְּבָנָה מְכֻוָּנוֹת עִם שְׁנוֹת הַחַמָּה עַל יְדֵי הָעִבּוּרִים, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִיסָן חֹדֶשׁ אָבִיב, וְלֹא צִוִּיתִי לִמְנוֹת לְחָדְשֵׁי חַמָּה שֶׁהֵם בִּלְתִּי צְרִיכִין לְעַבֵּר, הוּא כְּדֵי שֶׁתִּזְכֹּר יְצִיאַת מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, שֶׁבְּכָל עִבּוּר חֹדֶשׁ וְעִבּוּר שָׁנָה שֶׁתַּעֲשֶׂה בִּשְׁבִיל שֶׁיִּהְיֶה נִיסָן חֹדֶשׁ הָאָבִיב, תִּזְכֹּר שֶׁזֶּה הוּא בִּשְׁבִיל יְצִיאַת מִצְרָיִם.