ספורנו על דברים· ספורנו
פרק ח · פסוק ז
אֶל אֶרֶץ טוֹבָה. שֶׁנִּקְבְּצוּ בָּהּ מִינֵי הַטּוֹבוֹת שֶׁלֹּא יִקָּבְצוּ בִּגְלִיל זוּלָתוֹ, וְסִפֵּר חֲמֵשֶׁת מִינֵי הַטּוֹב, וּבְכָל אֶחָד מֵהֶם אָמַר ״אֶרֶץ״. הָרִאשׁוֹן הוּא אֶרֶץ נַחֲלֵי מַיִם עֲיָנוֹת וּתְהֹמוֹת, לֹא מֵי יְאוֹרִים וַאֲגַמִּים הָרָעִים, עַל הֵפֶךְ ״וְהַמַּיִם רָעִים וְהָאָרֶץ מְשַׁכָּלֶת״ (מלכים ב ב:יט). הַשֵּׁנִי הוּא אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה הַצְּרִיכִים לַמָּזוֹן. הַשְּׁלִישִׁי הוּא אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבַשׁ שֶׁהֵם מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ. הָרְבִיעִי אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם, שֶׁיִּמָּצְאוּ בָהּ מָעוֹת בְּזוֹל, כְּאָמְרוֹ ״וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ כֶּסֶף וְזָהָב וְאֵין קֵצֶה לְאוֹצְרֹתָיו״ (ישעיהו ב:ז). כִּי אָמְנָם יֹקֶר הַמָּעוֹת קָשֶׁה מִיֹּקֶר הַפֵּרוֹת, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תענית יט) ״לֹא שָׁנוּ אֶלָּא עַל בַּצֹּרֶת שֶׁל פֵּרוֹת, אֲבָל עַל בַּצֹּרֶת שֶׁל מָעוֹת מַתְרִיעִים עֲלֵיהֶם מִיָּד״. הַחֲמִישִׁי הוּא אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל, שֶׁבָּהּ נִמְצָא רִבּוּי אֲבָנִים קָשׁוֹת וּבְהִירוֹת יָפוֹת וְטוֹבוֹת לְבִנְיָן.