ספורנו על דברים· ספורנו
פרק ז · פסוק ט
הָאֵל הַנֶּאֱמָן. קַיָּם עַל עִנְיָן אֶחָד, לֹא יִשְׁתַּנֶּה.
שׁוֹמֵר הַבְּרִית וּמְשַׁלֵּם לְשׂוֹנְאָיו. וְטַעַם ״רָשָׁע וְטוֹב לוֹ״ הוּא לִשְׁתֵּי סִבּוֹת: הָאַחַת הוּא זְכוּת אָבוֹת. וְהַשֵּׁנִית אֵיזֶה זְכוּת שֶׁנִּמְצָא לָרָשָׁע עַצְמוֹ, בִּלְתִּי מַגִּיעַ אֶל שֶׁיִּזְכֶּה בוֹ לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא, וּמְשַׁלֵּם לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַפֵּחַ שְׂכַר כָּל בְּרִיָּה.