ספורנו על דברים· ספורנו
פרק ד · פסוק לט
וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם. אִם כֵּן רָאוּי בְּלִי סָפֵק שֶׁתִּתְבּוֹנֵן וְתֵדַע כָּל חֶלְקֵי הַסּוֹתֵר.
וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ. וְאַחַר הַהִתְבּוֹנְנוּת תָּשִׁיב אֶל לְבָבְךָ הַחֵלֶק הָאֲמִתִּי מֵהֶם, וְהוּא כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים הַמְסַדֵּר הַנִּצְחִי הַמְפֻרְסָם בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת. כִּי אָמְנָם עַל זֶה יוֹרֶה סִדְרָם וְקִשְׁרָם וְהַתַּכְלִית הַמֻּשָּׂג מֵהֶם, אֲשֶׁר לֹא יוּשַּׂג זוּלָתָם, וּבָהֶם נוֹדַע שֶׁיֵּשׁ נִמְצָא מְכַוֵּן שֶׁהִמְצִיא כָּל זֶה לְתַכְלִית מְכֻוָּן מֵאִתּוֹ.
אֵין עוֹד. וּמִזֶּה יוֹדֵעַ שֶׁאֵין עוֹד, כִּי הוּא מִן הַהֶכְרֵחַ שֶׁלֹּא יִהְיֶה כָּל זֶה זוּלָתִי בְּכֹחַ אֵיזֶה נִמְצָא נִבְדָּל מֵחוֹמֶר מְאֹד, נַעֲלֶה בְּתַכְלִית הָאֶפְשָׁר, וְהוּא נִמְנָע שֶׁיִּהְיֶה יוֹתֵר מֵאֶחָד בְּזֹאת הַמַּדְרֵגָה מֵהָעִלּוּי אֲשֶׁר אֵין כָּמוֹהָ, כִּי בַּנִּבְדָּלִים לֹא יִפּוֹל מִסְפָּר זוּלָתִי בִּהְיוֹתָם בִּלְתִּי שָׁוִים בְּמַדְרֵגָה.