ספורנו על דברים· ספורנו
פרק ד · פסוק לז
וְתַחַת כִּי אָהַב אֶת אֲבֹתֶיךָ. וּמֵאַחַר שֶׁעָשָׂה כָּל אֵלֶּה, הִנֵּה תַּחַת שֶׁאָהַב אֶת אֲבוֹתֶיךָ.
וַיִּבְחַר בְּזַרְעוֹ. שֶׁל אֶחָד מֵהֶם בִּלְבַד, וְהוּא זַרְעוֹ שֶׁל יַעֲקֹב.
וַיּוֹצִיאֲךָ בְּפָנָיו. בִּפְעֻלּוֹת בָּאוֹת מִפָּנָיו לְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע, לֹא מֵאֲחוֹרָיו כִּפְעֻלּוֹת טִבְעִיּוֹת.
מִמִּצְרָיִם לְהוֹרִישׁ. שֶׁהִתְכַּוֵּן לְהוֹצִיאֲךָ מֵעַבְדוּת, אֲשֶׁר בּוֹ לֹא הָיִיתָ יָכוֹל לְהִתְבּוֹנֵן.