ספורנו על דברים· ספורנו
פרק ב · פסוק ז
יָדַע לֶכְתְּךָ. תִּקֵּן אוֹתוֹ בְּכָל הַמֻּצְטָרֵךְ. וּלְשׁוֹן ״יָדַע״ כְּמוֹ ״וַיֵּדַע אֱלֹהִים״ (שמות ב:כה), ״יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם״ (שמות לג:יב), ״אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה׳ פָּנִים אֶל פָּנִים״ (דברים לד:י), ״מָה אָדָם וַתֵּדָעֵהוּ״ (תהלים קמד:ג), וְרַבִּים כָּאֵלֶּה. יֵאָמֵר עַל הָאֵל יִתְעַלֶּה זֶה הַלָּשׁוֹן, כִּי כָּל פְּעֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ בִּידִיעַת עַצְמוֹ.
לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר. וְיַכִּירוּ שֶׁלֹּא תָקְנוּ מֵהֶם לְצֹרֶךְ, אֲבָל תָּקְנוּ לַהֲנָאָתָם מִצַּד אַחֲוָה, וּכְדֵי שֶׁיָּבֹאוּ אֲלֵיכֶם וְיִרְאוּ מַעֲשֵׂה ה׳ וְנִפְלְאוֹתָיו.