ספורנו על דברים· ספורנו
פרק א · פסוק כב
וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם. אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ לָכֶם רָאשִׁים מְמֻנִּים עֲלֵיכֶם לְצָרְכֵי רַבִּים, בָּאתֶם כֻּלְּכֶם.
נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים. נִבְחַר אֲנַחְנוּ אֲנָשִׁים וְנִשְׁלַח, וְלָזֶה לֹא הִסְכִּים הָאֵל יִתְעַלֶּה וְאָמַר לְמֹשֶׁה ״שְׁלַח לְךָ״ (במדבר יג:ב) שֶׁיִּבְחַר הוּא הָאֲנָשִׁים וְלֹא הֵם, פֶּן יִבְחֲרוּ הֶדְיוֹטוֹת שֶׁיּוֹסִיפוּ לְהָרַע. וּבְכֵן בָּחַר מֹשֶׁה ״כֻּלָּם אֲנָשִׁים״ (במדבר יג:ג) וּבְתוֹכָם יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב. וְגַם הָרְשָׁעִים מֵהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁהִרְשִׁיעוּ לוֹמַר שֶׁאִי אֶפְשָר לְכָבְשָׁהּ, לֹא הֵעֵזוּ פְנֵיהֶם לוֹמַר שֶׁהָאָרֶץ רָעָה, אֲבָל סִפְּרוּ בְּשִׁבְחָהּ. בְּאֹפֶן שֶׁאַחַר כֵּן שָׁבוּ בִּתְשׁוּבָה, כַּאֲמָרוֹ ״וַתַּעֲנוּ וַתֹּאמְרוּ אֵלַי חָטָאנוּ לַה׳״ (דברים א:מא), ״וַתָּשֻׁבוּ וַתִּבְכּוּ לִפְנֵי ה׳״ (דברים א:מה).