ספורנו על בראשית· ספורנו
פרק מח · פסוק ז
וַאֲנִי. שֶׁמָּא תֹּאמַר כְּשֶׁאָמַר אֵלַי הָאֵל יִתְבָּרַךְ וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים, הָיְתָה הַכַּוָּנָה שֶׁאוֹלִיד עוֹד בָּנִים, אֶלָּא שֶׁגָּרַם הַחֵטְא – זֶה לֹא יִתָּכֵן:
כִּי בְּבוֹאִי מִפַּדָּן. כְּשֶׁנִּגְלָה אֵלַי אָז הָאֵל יִתְבָּרַךְ:
מֵתָה עָלַי רָחֵל. כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין כב.) אֵין אִשָּׁה מֵתָה אֶלָּא לְבַעְלָהּ:
בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה. תֵּכֶף כְּשֶׁנָּסַעְתִּי מֵאוֹתוֹ הַמָּקוֹם שֶׁהָיָה דְּבַר הָאֵל יִתְבָּרַךְ אֵלַי, בְּעוֹדִי בַדֶּרֶךְ טֶרֶם הַגִּיעִי לְבֵית לֶחֶם, וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת. וְכָל כָּךְ גָּבְרָה עָלַי טִרְדָּתִי וַאֲבֵלוּתִי שֶׁלֹּא עָצַרְתִּי כֹּחַ לְהוֹלִיכָהּ לְבֵית קְבָרוֹת בֵּית לֶחֶם, וְאֵין סָפֵק כִּי מֵאָז הָיָה לִבִּי חָלָל בְּקִרְבִּי וְלֹא שָׁלַט עוֹד בִּי יֵצֶר הָרָע, וְנֶחְלְשָׁה תַּאֲוָתִי וְלֹא נִשְׁאַר בִּי כֹּחַ לְהוֹלִיד בָּנִים.