ספורנו על בראשית· ספורנו
פרק מז · פסוק ל
וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבוֹתָי. עִנְיַן שְׁכִיבַת הַמֵּת עִם אֲבוֹתָיו הוּא הַנָּחַת מִטַּת הַמֵּת בִּמְקוֹם הַמִּסְפֵּד וְסִבּוּב הַסּוֹפְדִים, וְלָכֵן נִכְתַּב זֶה הַלָּשׁוֹן בְּכָל הַמְּלָכִים צַדִּיקִים וּרְשָׁעִים שֶׁמֵּתוּ עַל מִטָּתָם בְּסֵפֶר מְלָכִים.
וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם. וְכַאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּאֹפֶן זֶה תּוּכַל לָשֵׂאת אוֹתִי מִמִּצְרָיִם, כִּי כַּאֲשֶׁר יִמְלְאוּ יְמֵי הַשְּׁכִיבָה יָסוּר יְגוֹנִי מִלִּבָּם, כְּעִנְיָן (בראשית נ:ד) "וַיַּעַבְרוּ יְמֵי בְכִיתוֹ", וְלֹא יִמְחוּ בְּךָ אִם תִּשָּׂאֵנִי אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת.
אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ. אָנֹכִי מִצַּד עַצְמִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ בְּכָל כֹּחִי.