ספורנו על בראשית· ספורנו
פרק מה · פסוק כו
וַיָּפָג לִבּוֹ. נִתְעַלֵּף וְחָסְרָה קְצָת דְּפִיקַת לִבּוֹ וְרוּחוֹ מִמַּה שֶ'הָיָה קוֹדֶם, כַּמִּנְהַג בְּעִלּוּף מִדַּאֲגַת לִבּוֹ בְּהַזְכִּירָם אֶת יוֹסֵף.
כִּי לֹא הֶאֱמִין לָהֶם. לְפִיכָךְ וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב, וְלֹא אָבְדָה רוּחוֹ אַחַר כָּךְ כְּשֶׁהֶאֱמִין, כְּמוֹ שֶׁיִּקְרֶה בְּעֵת הַשִּׂמְחָה הַפִּתְאוֹמִית הַמֵּמִית בְּצֵאת הָרוּחַ הַחִיּוֹנִי אֶל הַחוּץ, כִּי אָמְנָם נִכְנְסָה לִפְנִים בְּעֵת הַדְּאָגָה הַקּוֹדֶמֶת כְּשֶׁלֹּא הֶאֱמִין.