ספורנו על בראשית· ספורנו
פרק מג · פסוק לד
וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִין. לִרְאוֹת אִם יְקַנְאוּ בּוֹ.
חָמֵשׁ יָדוֹת. שֶׁעִם כָּל חֵלֶק שֶׁהָיָה שׁוֹלֵחַ לְכָל שְׁנַיִם מֵהֶם כַּמִּנְהָג, הָיָה שׁוֹלֵחַ חֵלֶק לְבִנְיָמִין לְהַרְאוֹת חֲשִׁיבוּתוֹ עַל כֻּלָּם:
וַיִּשְׁכְּרוּ עִמּוֹ. בְּמִינֵי יֵין מַלְכוּת רַב שֶׁנָּתַן לִפְנֵיהֶם, שֶׁלֹּא הָיוּ מֻרְגָּלִים בָּהֶם, וְלֹא הִשְׁגִּיחוּ שֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת כָּל צָרְכָּם מִן הָרִאשׁוֹן, כַּאֲשֶׁר רָאוּי לַעֲשׂוֹת לְכָל סוֹעֵד עִם הַגְּדוֹלִים, כְּאָמְרוֹ: "כִּי תֵשֵׁב לִלְחוֹם אֶת מוֹשֵׁל בִּין תָּבִין אֶת אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ" (משלי כג:א).