ספורנו על בראשית· ספורנו
פרק מב · פסוק ט
וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלוֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם. זָכַר לָהֶם אֶת הַחֲלוֹמוֹת, שֶׁבַּחֲלוֹם הָאֲלוּמּוֹת הָיוּ כֻּלָּם מִשְׁתַּחֲוִים, וְשֶׁאֲלֻמָּתוֹ קָמָה וְגַם נִצָּבָה שֶׁלֹּא נָפְלָה אַחַר שֶׁקָּמָה. וְלָכֵן רָצָה שֶׁיָּבֹאוּ כֻּלָּם וִיבַשְּׂרֵם וְיִתְקַיֵּם בּוֹ עִנְיַן "וְגַם נִצָּבָה". וְזֶה בִּזְכוּת שֶׁיִּהְיֶה הוּא רֶמֶז לַגּוֹאֵל הֶעָתִיד עַל דֶּרֶךְ "יְרֵה וַיּוֹר" (מלכים ב יג:יז), כְּאָמְרוֹ "וְנִקְבְּצוּ בְּנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יַחְדָּיו וְשָׂמוּ לָהֶם רֹאשׁ אֶחָד" (הושע ב:ב), וְיִתְקַיֵּם בָּהֶם עִנְיַן "וְגַם נִצָּבָה" כְּאָמְרוֹ "מַלְכוּ דִּי לְעָלְמִין לָא תִתְחַבַּל" (דניאל ב:מד).
לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם. לִרְאוֹת אִם יֵשׁ אִתָּנוּ מָזוֹן מַסְפִּיק לְאַרְצֵנוּ, וְלֹא בָּאתֶם לִקְנוֹת, כִּי אֵין מִנְהַג שְׁאָר הַבָּאִים שֶׁיִּהְיוּ עֲשָׂרָה יַחְדָּיו שׁוֹאֲלִים.