ספורנו על בראשית· ספורנו
פרק לז · פסוק יח
וַיִּתְנַכְּלוּ אוֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ. הִנֵּה לְשׁוֹן נֶכֶל יוֹרֶה עַל הַמְצָאָה לְהָרַע, כְּמוֹ "אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם" (במדבר כה:יח). אָמַר שֶׁחָשְׁבוּ אֶת יוֹסֵף בְּלִבָּם נוֹכֵל לְהָמִית, וְשֶׁבָּא אֲלֵיהֶם לֹא לִדְרֹשׁ שְׁלוֹמָם אֶלָּא לִמְצֹא עֲלֵיהֶם עֲלִילָה אוֹ לְהַחֲטִיאָם כְּדֵי שֶׁיְּקַלְלֵם אֲבִיהֶם אוֹ יַעֲנִישֵׁם הָאֵל יִתְבָּרַךְ, וְיִשָּׁאֵר הוּא לְבַדּוֹ בָּרוּךְ מִבָּנִים. וּלְשׁוֹן הִתְפַּעֵל יוֹרֶה עַל צִיּוּר הַדָּבָר בַּנֶּפֶשׁ, כְּמוֹ "אַתָּה מִתְנַקֵּשׁ בְּנַפְשִׁי" (שמואל א כח:ט) – מְצַיֵּר בִּלְבָבְךָ מוֹקֵשׁ עַל נַפְשִׁי. וּלְשׁוֹן לַהֲמִיתוֹ – שֶׁיָּמִית הוּא אֶת אֶחָיו, כְּמוֹ "לַעֲשׂוֹתְכֶם אוֹתָם" (דברים ד:יד), "לְעָבְרְךָ בִּבְרִית" (דברים כט:יא). וּבָזֶה הוֹדִיעַ מַה הָיָה לָמוֹ בִּהְיוֹת כֻּלָּם צַדִּיקִים גְּמוּרִים, עַד שֶׁהָיוּ שְׁמוֹתָם לִפְנֵי ה' לְזִכָּרוֹן, אֵיךְ נוֹעֲדוּ לֵב יַחְדָּו לַהֲרֹג אֶת אֲחִיהֶם אוֹ לְמָכְרוֹ וְלֹא נִחֲמוּ עַל הָרָעָה, כִּי גַּם כְּשֶׁאָמְרוּ "אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ" (בראשית מב:כא), לֹא אָמְרוּ שֶׁתִּהְיֶה אַשְׁמָתָם עַל מְכִירָתוֹ אוֹ מִיתָתוֹ, אֶלָּא עַל אַכְזָרִיּוּתָם "בְּהִתְחַנְּנוֹ". וְהִנֵּה הִגִּיד הַכָּתוּב כִּי צִיְּרוּ בְלִבָּם וְחָשְׁבוּ אֶת יוֹסֵף לְנוֹכֵל וּמִתְנַקֵּשׁ בְּנַפְשָׁם לַהֲמִיתָם בָּעוֹלָם הַזֶּה אוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא אוֹ בִּשְׁנֵיהֶם, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה הַבָּא לְהָרְגְךָ וְכוּ'.