ספורנו על בראשית· ספורנו
פרק לה · פסוק יא
אֲנִי אֵל שַׁדַּי. בִּשְׁמִי אֲנִי נִשְׁבָּע, כְּעִנְיַן "וְאָמַרְתִּי חַי אָנֹכִי לְעוֹלָם" (דברים לב:מ), וּבָזֶה בִּלְבַד מָצָאנוּ שְׁבוּעַת הָאֵל יִתְבָּרַךְ לְיַעֲקֹב.
פְּרֵה וּרְבֵה. וְלֹא תִדְאַג שֶׁיִּכְלֶה זַרְעֲךָ בְּיַד גּוֹיִם, גַּם כְּשֶׁיִּהְיֶה הַזֶּרַע בִּלְתִּי הָגוּן. לְפִיכָךְ לֹא תֶחְדַּל מִלִּפְרוֹת וְלִרְבּוֹת, עַל הֵפֶךְ עֲצַת רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, כְּאָמְרוֹ: "מִיּוֹם שֶׁפָּשְׁטָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה דִּין הוּא שֶׁנִּגְזוֹר עַל עַצְמֵינוּ שֶׁלֹּא לִשָּׂא אִשָּׁה וּלְהוֹלִיד בָּנִים, וְנִמְצָא זַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם [אָבִינוּ] כָּלֶה מֵאֵלָיו". וְזֶה כִּי בִּהְיוֹתִי אֵל שַׁדַּי, בִּלְתִּי צָרִיךְ לְנוֹשֵׂא מוּכָן, אֶעֱשֶׂה מַה שֶּׁאָמַרְתִּי עַל כָּל פָּנִים גַּם בִּלְתִּי נוֹשֵׂא מוּכָן.
וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ. אֲנָשִׁים הֲגוּנִים לַמַּלְכוּת וְלֹא תִצְטָרֵךְ לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי, כְּעִנְיַן בְּמַלְכֵי אֱדוֹם (בראשית לו:לו-לז), שַׂמְלָה מִמַּשְׂרֵקָה, שָׁאוּל מֵרְחוֹבוֹת הַנָּהָר וְזוּלָתָם: