ספורנו על בראשית· ספורנו
פרק לב · פסוק ג
מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה. הַמַּחֲנֶה שֶׁלִּי שֶׁפָּגְעוּ בּוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, אֵין סָפֵק שֶׁהוּא מַחֲנֵה אֱלֹהִים, כְּעִנְיַן "וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם אֵל בֵּית אֵל" (בראשית כח:יט), כִּי שָׁם נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱלֹהִים:
מַחֲנָיִם. שְׁתֵּי מַחֲנוֹת – אֱלֹהִים שֶׁל מַלְאָכִים וְשֶׁלּוֹ, כְּמִשְׁפַּט סִימָן הָרַבִּים הַבָּא אַחַר פַּתָּח מִלְּעֵיל, הַמּוֹרִים עַל מִסְפַּר שְׁנַיִם, כְּמוֹ פַּעֲמַיִם, שְׁבוּעַיִם, שְׁנָתַיִם וְזוּלָתָם. חסלת פרשת ויצא.